שתי קיצוניות מהן צריך להמנע

נזירים, ישנן שתי קיצוניות מהן נזיר צריך להמנע. מה הן השתיים? הקיצוניות הראשונה היא הסגידה לתשוקות-החושים ולתענוגות הנובעים מתשוקות-החושים. סגידה שכזו היא ירודה, רדודה, גסה, שפלה, שלילית ומזיקה. הקיצוניות השניה היא הסגידה לסגפנות נוקשה. סגידה שכזו היא כואבת, שפלה, שלילית ומזיקה. הטאטהאגאטא נמנע מהקיצוניות האחת ומהקיצוניות האחרת, וכך הוא מגשים את דרך הביניים המביאה לראיה...

"יש סבל" ולא "אני סובל"

חשוב להרהר על הניסוח של האמת הנאצלת הראשונה. היא מנוסחת בצורה ברורה ביותר: "יש סבל", ולא "אני סובל". מבחינה פסיכולוגית, הרהור זה הוא דרך מיומנת יותר לומר זאת. אנו נוטים לפרש את הסבל שלנו כ"אני באמת סובל. אני סובל הרבה ואיני רוצה לסבול". זו הצורה בה מותנית התודעה החושבת שלנו. "אני סובל" תמיד מעביר את...

להבין את התהליך

כשאנחנו נעשים חקרנים לגבי הדברים האלה, ומתבוננים בהם, בוחנים בסקרנות, מי אנחנו ומה אנחנו עושים, מה שנראה אולי כבעיה הופך למקור של חוכמה. המוזר הוא שסקרנות זו נוגסת במה שאנו מכנים – כאב/אגו או התרכזות-בעצמי, והראייה שלנו מתבהרת. בדרך כלל אנחנו פשוט נסחפים עם רגשות העונג או הכאב. אנחנו יוצאים מאיזון בסגנון הרגיל שלנו, ואפילו...

להמשיך לחוות את הזהות

אנשים סבורים שעל מנת להיות אדם רוחני, צריך להיות מין בועה קוסמית, ומכך אנו חוששים. אבל אין זה כך כלל וכלל…. אין פרוש הדבר שלא תרגישו, שתהיו שטחיים מבחינה רגשית. האדם ממשיך לחוות את הזהות שלו, האישיות שלו – הוא פשוט לא מאמין בהן יותר. כשאנחנו פוגשים את הלאמות הרמים, אנו רואים שהם אנשים מלאי...

יותר מקום לחיבה אמתית

תחת השפעת ההיאחזות אנחנו מוגבלים על ידי התגובות הרגשיות שלנו. כאשר אחרים נחמדים אלינו אנחנו שמחים. כאשר מתעלמים מאתנו או מדברים אלינו בחריפות, אנחנו לוקחים את זה אישית ומרגישים אומללים. אך בהחלישנו את ההיאחזות, איננו הופכים לקשי-לב. בלי היאחזות יהיה יותר מקום בלבנו לחיבה אמתית ואהבה בלתי משוחדת לאחרים. נהיה מעורבים בחייהם באופן פעיל.

הדרשה על סֵלַא

הדמות הזו לא נוצרה מעצמה, והצער הזה לא נוצר על ידי אחר. מותנה בסיבה זה התהווה, בעקבות התפרקות הסיבה זה ייעלם. כשם שזרע שנזרע בשדה, צומח תודות לאיכות האדמה והלחות. כך גם המצרפים, היסודות וששת בסיסי החושים האלו מותנים בסיבה הם התהוו, בעקבות התפרקות הסיבה הם ייעלמו.