שתי קיצוניות מהן צריך להמנע

נזירים, ישנן שתי קיצוניות מהן נזיר צריך להמנע. מה הן השתיים?

הקיצוניות הראשונה היא הסגידה לתשוקות-החושים ולתענוגות הנובעים מתשוקות-החושים. סגידה שכזו היא ירודה, רדודה, גסה, שפלה, שלילית ומזיקה.

הקיצוניות השניה היא הסגידה לסגפנות נוקשה. סגידה שכזו היא כואבת, שפלה, שלילית ומזיקה.

הטאטהאגאטא נמנע מהקיצוניות האחת ומהקיצוניות האחרת, וכך הוא מגשים את דרך הביניים המביאה לראיה ולהבנה בהירה, והמובילה לשלום, חכמה, הארה ונירוואנא

@ מתוך “הדרשה על ארבע האמיתות הנעלות”, תורגם בידי מאיר זוהר, ופורסם באתר בודהיזם ישראל.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

מדברי רבותם
להניח להילד הפנימי

נתקלתי בתובנה שמופיעה בתהילים: הגישה של הבודהה להתמודדות עם הבעיות בתודעה היא לאו דווקא לחזור אחורה למה שעשיתם כשהייתם ילדים, כפי שעושים בפסיכותרפיה. הוא יותר מתמקד בהתבוננות בהרגלים שלכם *ברגע זה*, כשהם חוזרים ומופיעים שוב ושוב ושוב. אין צורך שתשאלו “מה שקרה כשהייתי ילד, מדוע זה קרה?”. עליכם רק להתבונן …