כשמגיעים אל אותו מקום עדין ונרעד

כשמגיעים אל אותו מקום עדין ונרעד, יכולה להתחולל תמורה. ייתכן שנחוש שם מתוחים ולא בטוחים, אבל נחוש גם הקלה גדולה. אם פשוט נישאר שם, ולו לרגע אחד, נחוש זאת כמעשה טהור של נדיבות כלפי עצמנו. כמובן, נדרש אומץ על מנת שנחמול מספיק כדי להכיל את הפחד שלנו, ואנחנו חשים שהדבר מנוגד לאינטואיציה שלנו, אבל זהו הדבר שעלינו לעשות.

@ מתוך “המקומות שמפחידים אותך”, מדריך לאומץ בזמנים קשים. מאת פמה צ’ודרון. הוצאת פראג.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

מדברי רבותם
להניח להילד הפנימי

נתקלתי בתובנה שמופיעה בתהילים: הגישה של הבודהה להתמודדות עם הבעיות בתודעה היא לאו דווקא לחזור אחורה למה שעשיתם כשהייתם ילדים, כפי שעושים בפסיכותרפיה. הוא יותר מתמקד בהתבוננות בהרגלים שלכם *ברגע זה*, כשהם חוזרים ומופיעים שוב ושוב ושוב. אין צורך שתשאלו “מה שקרה כשהייתי ילד, מדוע זה קרה?”. עליכם רק להתבונן …