הדמיון של החסיד כתחליף לנבואה

לנו שלא זכינו לנבואה, ישנו תחליף והוא החסידות. מהו האמצעי של החסיד? הדמיון.

כדי לזכות לדבקות אלוקית, להשראה, כך מלמד ריה"ל, החסיד מדמיין לעצמו מראות נשגבים מן ההסטוריה כדוגמת מעמד הר סיני, קריעת ים סוף וכיוצא באילו. הדמיונות הויזואלים הללו יעניקו לעולמו הדתי של החסיד מוחשיות וצבע…

ישנו כמובן הבדל רב בין הדמיון הנבואי שהוא תוצאת השראה ורוח הקודש השורות על הנביא, לבין הדמיון של החסיד התלוי במאמץ רצוני שהוא מפעיל. כדי לקרב את החסיד לנבואה צרכים המאמץ והעבודה להיות רק שלב ראשון, שלאחריו יתפסו את מקומם השראה וספונטניות, רק בשלב שני זה יוכל להגיע לדבקות.

@ מתוך שיעורים על ליקוטי מוהר"ן, הרב שג"ר חלק ב, תורה ח תנינא.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותנו
החידור אל עומק עצמיותנו

הנשמות הגדולות חיים הם במעינם דוקא. חכמי היצירה, שהחידוש הוא יסוד חייהם, יכירו תמיד את התפשטות מהותיותם, חילוץ עצמותיהם הרוחניים, רק בשטף החידוש, ההולך וזורם לעיני רוחם. מכירים הם את הנשמה בעומק העצמי שלה, איך היא מזלפת את שטפיה תמיד. לא פחות ודאי ממה שגוף מאיר מזלף קרני אורה מתוכו …

מדברי רבותנו
ולבש בד – הדרכה לקדושה מהנעם אלימלך

מביא הנעם אלימלך בפרשת צב את ההדרכה ההדרגתית המביאה את האדם לקדושה. וצריך להלביש עצמו 'מידו בד', רצה לומר, שצריך לתקן עצמו במידותיו בהתבודדות מחשבתו. השלב הראשון הוא תיקון הרצון בהתבודדות המחשבה, בתוך התודעה עצמה. שכן אין כל טעם לדון ברצון לקדושה בפני מי שאינו מעוניין בכך. לכן לפני שעוסקים בדרכי …

מדברי רבותנו
הדרך להגיע ל"ועשו לי מקדש"

והנה הדרך להגיע ל"ועשו לי מקדש" הוא כדרך "ויקחו לי תהומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ופירשו בזה הצדיקים, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", היינו הדברים שתשוקת לבבו מיוחדת אליהם והם היקרים אצלו מכל יקר, אותם העניינים רצון השם יתברך מיהודי שימסרם לו לתרומה. וזהו …