לא דובים ולא יער

…אמרו חכמים, שעל האדם להתלמד מן טבע הצבי… וטבע הצבי הוא, בעת שהציד רודף אחריו להשיגו, בורח הוא ממנו אל היער, ורץ בתוכו להמלט על נפשו, ולפי שיודע שענפי האילנות מפריעים אותו על דרכו, כי יסתבך בהם בקרניו המפוצלות, לכן מייד כשנכנס אל היער, שובר מקודם את קרניו באילן, ואחר כך הוא מתחיל לרוץ ריצה חופשית בלי מפריע כלל. כן האדם, יש לו עולם אשר יפריע לו על דרכו ומסתבך הוא בו…

אמנם, אם נתבונן בהנידון נראה כי הבדל גדול יש בין היער של הצבי, ובין היער של האדם. כי שם יש יער במציאות, ואם לא ישבור את קרניו, ודאי שיפריע לו היער על דרך מרוצתו. אבל בהנידון של האדם אין יער במציאות כלל, ואין היער גורם מה שהאדם מרגיש קשיים ועיכובים להשיג בחירתו, אלא אם יש עיכוב, אם מרגיש שאין לו חרות בעולמו, וקשור הוא כבעבותות עגלה – וכל דבר שנמלך בעשיתו ישקול רק מה יאמר זה, ומה ידבר זה, ואם יהיה נרצה בעיני העולם – אין העולם עיכובו, אלא הוא בעצמו, הקרניים שלו עושים להם יער, ולולא הקרניים אין יער במציאות כלל, וכמו.. שאמרו חז"ל… לא יער ולא דובים הוו…

כי באמת העולם אינו מפריע כלום לאדם, ולא מונע אותו מהשיג חפצו כלום, וכל מה שרואה את כל העולם לישות ומציאות של מפריע, רק דמיון הוא, ומדותיו גורמים לו שיראה כך. ולו הסכים בדעתו, הסכמה חזקה לעמוד על החלטתו, כי אז היה נוכח כי אין דובים ולא יער.

@ מתוך ספר מדרגת האדם, הסבא מנובהרדוק.

הזמנה להגיב ולהאיר
אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותנו
אם רק נתלמד להרגישן… אז יגלה הודן והדרן

הכישרון היותר נכבד הוא החידור אל עומק עצמיותנו, וחידור זה, כל מה שידע כמה קלה היא עבודתו, כמה הוא פוגם את הרום האצילי בעמל ויגיעת נפש, כמה להקשיב הוא צריך את התביעה של עדן המנוחה הפנימית, כמידה זו יגדל התוכן הגאוני שביצירה, וזיקי קודש יתחילו את התנוצצותם על כל החיים …

מדברי רבותנו
ההתבודדות כמסע

והדרך הזאת היא האחרונה שבדרכים הנשגבות וגובלת עם השגת ההתגלות. וההתבודדות החיצונית כמוה כמסע, וההתבודדות הפנימית תחלתה מסע וסופה השגה, ומשלים כנגד כולם. @ מתוך ספר המספיק לעובדי ה', רבי אברהם בן רמב"ם הזמנה להגיב ולהאיר

מדברי רבותנו
והרי מבואר גודל הצווי על השמת הלב וההתבוננות

וכבר נצטיונו על ענין ההתבוננות: א. "והיו הדברים האלה על לבבכם": שזהו ענין ההתבוננות ואגדת מוסר וחכמה שהוא הערת השכל. ב. "ושמתם את דברי אלה על לבבכם": שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שזהו מה שנצטוה על ההתבוננות היטב עד שיכנסו הדברים חקוק על לבו ועל נפשו. ג. …"ועתה ישראל מה …