לעורר לב שקוע בתרדמה

פעמים שהאדם מוצא עצמו שקוע כולו במעמקים, ולא מוצא אף לא נקודה אחת להאחז בה כדי להתחיל להתרומם. בפעמים אלו עליו להאחז בפסוקים הרבים החוזרים ומבהירים שאף כאשר נראה לאדם שאין בו כל נקודה טהורה, הרי שבתוכו תוכו ישנו מקום שאין לאשליה הקיומית כל אפשרות לפגוע, אותה “נשמה שנתת בי טהורה היא”. פסוק זה משיר השירים הינו אחד מאותם פסוקים, פסוק שמדגים יותר מכל את נקודת התפנית באדם, ולכן גם מופיע בדיוק בנקודת מפנה זו במשל שיר השירים. באותו האופן פסוק זה פונה לכל אדם, המוצא עצמו שקוע כל כך עד שאינו מסוגל להתרומם גם לקריאות ברורות וחדות הקוראות לו להתרומם מהמעמקים ולהתעורר.

אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר

מעידה הרעיה בשיר השירים את אותה המנטרה שעל כל אדם לשנן ולחזור עליו בעצמו, שגם כשהוא חש ישן, כלומר שקוע כולו בדמיונות העולם הזה, ואינו מוצא בתוכו אף לא נקודה אחת אלוהית, עדיין בתוכו מפעם לב ער ששומע את קולות הדוד הדופק “פתחי לי”.

גם במעמקים הגרועים ביותר יכול האדם להאחז באותה נקודה פנימית ערה ולהתחיל משם את התהליך התעוררות ואת תהליך ההתאוררות, שיאפשר לו להחלץ מדמיונות העולם הזה ולמצוא בקרבו את המסלול חזרה לעבר הקדושה. ועל זה מביא רבי צדוק הכהן מלובלין את הדברים:

ודרשו על זה “אני ישנה וליבי ער” היינו דאף על פי שהוא משוקע בדמיון שהוא השינה מכל מקום אין הדמיון נוגע עד מעמקי הלב דשם יש לעולם נקודת צור לבבו שהיא ערה, ועל ידי זה יוכל להתעורר מתרדימתו ולזכות לגאולה שלימה…

כלומר גם כשהאדם שקוע בדמיונות עד שהוא איבד כל קשר עם המציאות כפי שהיא, עדיין מפעמת בתוכו נקודה ערה ואמיתית ששומעת את קולה של ההוויה מהדהד וקורא לאדם להתעורר ולפתוח פתח קטן ככול שיהיה לאור לחדור פנימה. ודי באותו פתח קטן, באותה נקודה פנימית, כדי לאפשר לאור טהור ונקי להאיר ולהאיר את האדם, אלא שמציין רב צדוק מלובלין שאותו האור יכול לחדור רק אם האדם באמת מודע למעוניין באותו תהליך התעוררות.

… ופרישות מכל דמיונות היצר להיות נקי לגמרי אי אפשר אלא אם כן הקב”ה עוזרו, אך האדם צריך להתחיל על כל פנים מעט מלמטה כחודה של מחט ובלבד שיהיה נקב מפולש מעבר אל עבר, היינו שנכנס עד מעמקי הלב

לכן פסוק זה משיר השירים, ודווקא בשל הפשטות שבו, ראוי ונכון לשמש כנושא מרכזי במדיטציה שמטרתה להעיר את הלב המרגיש כשקוע במעמקים אפלים ולשמש כמנטרה למדיטציה יהודית שמטרתה לחזק ולעודד את האדם בתהליך התשובה.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פסוקי התבוננות
1
ללכת לאיבוד בעצמי

השבוע התעוררתי להבחין בפסוק מעורר עניין שמבהיר את כל הפרק באור יקרות. אמנם אני לא יכול להתחייב שלזה דוד המלך התכוון, אבל ההתבוננות וההארה העולה ממנו מצדיקה להגות בו לעומק ולהביט במה שהוא מעורר בתודעה. ובעיקר שהפרק מספק דרך פשוטה וברורה להחלץ מאובדן עצמי. אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי, בַּלָּיְלָה. עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ …

פסוקי התבוננות
התבוננות: בין הצרות למצוקות

צרות – לבבי הרחיבו, ממצוקותי – הוציאני תהילים כה, יז פעמים שנתקלים בפסוקי התבוננות שמעירים את הערב. ופסוק זה גרם לי בדיוק את זה. בזמן שקיימתי את ״אמונתך בלילות״ ועסקתי בהתבוננות יוצרת בספר תהילים, נתקלתי בפסוק זה, ורפרוף קצר במפרשים חשף פסוק התבוננות שכדאי לזכור ולהציב מול העיניים. חדי העיין …

הגיגים
בין שני סוגי ההתבוננות

להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות תהילים צב, ג היום שיניתי את כותרת המשנה של האתר, הצנעתי את המילה ״מדיטציה״ והחלפתי אותה במונח העברי: התבוננות. מעבר לקושי האישי בשימוש בביטוי זר בלב ניסיון להחיות רוח עברית מקורית. המונח הלועזי מכיל בתוכו מגוון רחב של פרקטיקות שונות ומשונות (וכן, כאן בכוונה השתמשתי …