סדר העבודה לפי הזוהר

ואם כבר הבאנו את נעם אלימלך שהציג את הצורך בהתבוננות כדי שהאדם יראה את האלוהים על מנת להגיע לאהבה, חשוב להזכיר שעבודה פנימית בצורה לא נכונה יכולה גם להזיק. לכן לפני שהאדם ניגש ומתחיל להתבונן באלוהות כדי לפתח אהבה, כדאי להיזכר בדברי הזוהר כדי שיבנה את התהליך המדיטטיבי בצורה שתועיל ולא חלילה שתזיק.

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. וּכְתִיב, עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בָּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. הָנֵי קְרָאֵי קַשְׁיָין אֲהַדְדֵי, אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה. דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח קָמֵי מָארֵיהּ, בְּקַדְמִיתָא בָּעֵי יִרְאָה, לְדַחֲלָא מִנֵּיהּ, וּבְגִין דַּחֲלָא דְּמָארֵיהּ, יִשְׁתְּכַּח לְבָתַר דְּיַעֲבֵיד בְּחֶדְוָותָא פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה.

תרגום חופשי: אמר רבי יצחק: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". וכתוב "עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה". שני פסוקים שנראה שסותרים אחד את השני. אלא כך למדנו, "עבדו את ה' ביראה" – כל עבודה שבן האדם מעוניין לעבוד לפני האל, צריכה להתחיל מיראה, מההבנת משמעות ההשלכות של פעולה נגד רצון האל. ובעזרת הפחד, יגיע אחר כך למצב שיוכל לעבוד בשמחה. ולכן כתוב, "מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה".

מסביר הזוהר שלפני כל עבודה שהאדם מעוניין לעשות, ובמיוחד עבודת התבוננות פנימית בה העדינות הכרחית, האדם צריך להגיע עם הזהירות הדרושה שיכולה לנבוע רק מתחושת יראה. רק אחרי שהוא בונה בעצמו את הקומה של ה"פחד" שמיצרת את הזהירות הדרושה, יכול האדם להרשות לעצמו לעבוד על הקומה המשוחררת והאינטימית יותר, הקומה של האהבה.

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה, מַאן דְּבָעֵי לְמֶעְבַּד פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, מֵאָן אֲתַר שָׁארֵי, וּבְאָן אֲתַר יְכַוִּון פּוּלְחָנָא לְיַחֲדָא שְׁמָא דְּמָארֵיהּ. הָדָר וְאָמַר בְּיִרְאָה, בְּיִרְאָה הוּא שֵׁירוּתָא, מִתַּתָּא לְעֵילָּא.

בתרגום חופשי: אמר רבי אלעזר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה". מי שמעוניין לעבוד את האלוהים, מהיכן מתחיל את העבודה? ובאיזה דברים יתחיל להתכוון ולהתייחד? ביראה. שהיראה היא ההתחלה, שכן כל בניין שבונים, מקימים מלמטה למעלה.

חוזר ומדגיש הזוהר שמי שמעוניין לעשות את עבודת היחוד, מי שמעוניין לנסות להתייחד עם האלוהות ולהגיע לקרבה הגדולה ביותר האפשרית בין האדם לאל, אין לו ברירה אלא לעשות את מלאכת הקרבה באופן מסודר ולהתחיל בביסוס הרובד של היראה.

ומכאן הנחיה מהותית לתבנית העקרונית לביצוע מדיטציה יהודית, שלפני שהאדם מרשה לעצמו להתקרב אל הקודש, ולהפליג בדמיונות של קרבה, עליו לוודא שהוא מקדיש את הזמן ההכרחי לביסוס היראה. למשל, מי שמעוניין לטלטל את העולמות, כמו שהצגנו את המדיטציה על פי רב חיים מוולזין, לפני שהוא מתחיל לחוש כיצד אחרי כל אמירת קדוש, המלאכים עונים אחריו כהד, עליו לחוש את היראה מההבנה של ההלשכות של מחשבות זרות שמהדהדות בתודעה. מעשה שכזה מסביר נפש החיים בשם הזוהר, פוגם יותר בעולם מאשר מה שטיטוס פגם כשהחריב את בית המקדש.

בעזרת עבודה מדיטטיבית יציבה, יכול האדם לבנות תהליך מסודר בו הוא נכנס בהדרגה לתודעה בעלת יראה בריאה, ומשם לזרום ולעצב את האהבה הדרושה כדי שבסופו של דבר יוכל לחוש ולחוות את היחוד עם האלוהות.

 

הזמנה להגיב ולהאיר
מדיטציה יהודית
מלך: שאין על גביו אלא ה' אלהיו

במסכת הוריות יש גמרא מוזרה המסבירה שם שיש שניים שלא יכולים להיות עניים, השני מבניהם הוא הכהן הגדול, שלא יגיע לעניות בגלל שאם אין לו, אז הוא מקבל ממון משאר הכהנים: "…'והכהן הגדול מאחיו' שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר אחרים אומרים מנין שאם אין לו גדלהו משל אחיו". …

מדיטציה יהודית
בין עשו ומודעות עצמית

בפרשת תולדות מופיע הנס הרפואי הראשון. ברגע אחד עשו מחלים ממחלה סופנית וחוזר ללכת. רגע אחד הוא טוען "הנה אנוכי עומד למות", ובזכות מנה של נזיד עדשים הוא מתאושש "ויאכל וישת ויקם וילך". ניתן לטעון שכל מה שהיה צריך זו מנה של פלאסיבו, וניתן לטעון שהוא רק חיפש תירוץ ליעקב. אלא שנראה שפרשיה …

מדיטציה יהודית
עבודת יום כיפור

יום הדין אינו מיוחד ליום כיפור, שכן אנו דנים בכל רגע ורגע. אנחנו שופטים אנשים בכל פעם שנפגשים, שופטים סיטואציות בכל רגע ורגע ובעיקר שופטים את עצמנו ללא הפסקה. אלא שהקריטריונים של אותו המשפט די מפוקפקים. הסטנדרטים לפיהם אנו שופטים במהלך כל השנה הם תוצר הבלילה של התודעה. תוצר של …