בפרשת כי תצא מופיע אחת ההלכות הקשות המציגות מציאות מזעזעת: מצב בו מגיעים שני ההורים לבית הדין וטוענים שבנם יצא משליטה עד חוסר תקווה.

וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא

ההדרכות שהגיעו עם ההלכה הזו, מסבירות שבשביל להגיע למצב שכזה, הבן צריך לאכול כמויות מוקצנות של בשר, ולשתות כמויות בלתי נתפסות של יין. ההסתיגויות אינם רק על מעשי הבן, אלא מפרטים חז"ל רשימת דרישות כה גדולה מההורים, עד שבעצם הפכו את הסיטואציה הזו לבלתי אפשרית. הסייגים היו כה חד משמעיים עד שהם שחז"ל בעצמם כבר שאלו, שאם אין סיכוי להגיע למצב זה, מדוע בכלל ההלכה מופיעה בתורה. והתשובה היא שהלכה זו ניתנה כדי שנדרוש ונקבל שכר על הדרישה. כלומר ישנו יסוד חשוב דווקא בהלכה זו שכדאי לדרוש בו, כי יוצא ממנו תועלת מעשית.

בין ההסתגויות שפרטו חז"ל נאמר שההורים אמורים להיות בעלי קול אחד, קומה אחידה ועוד. דרישה זו שכמובן אינה אפשרית, באה להראות יסוד עמוק מאחרי הזכות של אדם לטעון שיש רע שאינו בר תיקון: לפני שאתה טוען שמשהו חסר תקנה, האם אתה בטוח שהוא אכן גדל בצורה בריאה? האם אתה בטוח אותו כוח הודרך בצורה בצורה עקבית ואחידה? האם אתה בטוח שאין בתהליך החינוך סטירות פנימיות? כלומר לפני שאתה בא בטענות לילד, לאחר, לעולם או לעצמך, האם אתה בטוח שאכן אתה פועל בדרך עקבית, נכונה ובריאה?

לפני שבאים בטענות לאחר, או לעצמך, האדם צריך לבדוק האם הוא ינק קו אחיד. אם התשובה לשאלה זו שלילית, הרי שהקשיים ואתגרים העומדים בפניו הם בלתי נמנעים. האם כל הההשפעות שעצבו את חייו הובילו אותו לכיוון אחד, או שיצרו בו קרעים? כי אם כן, הרי שהנפילה הינה דבר מובן עד בלתי נמנע. בנוסף, כל עוד הסיבה לחיסרון היא חיצונית, הרי שהמצב בר תיקון ולא ניתן להוקע את המצב כרע חסר תקנה.

מורים חז"ל שישנם שלושה שותפים באדם: אביו, אמו ואלוהים. כדי שתהיה זכות לאדם להוקיע כוח או דבר שהאדם יצר או ברא מקרבו, עליו לוודא שכל שלושת השותפים מדברים בקול אחד. שהפגם הנראה בו, אכן נובע מתוכו ולא מחסרונות שינק. ואז, ורק אז, כלומר, לעולם לא יכול האדם להוקיע משהו אחר כרע חסר תקנה, ובעיקר לא את עצמו.

צריך האדם להתבונן בעצמו, ולבדוק האם הוא מדבר בקול אחיד? אילו קולות צורמים עדיין טבועים בקרבו שמרחיקים אותו מהצלילות אליה הוא שואף. רק האדם שמכיר את עצמו, ופועל לעצב ולזכך את עולמו הפנימי, את תשוקותיו, רצונותיו ותהליכי המחשבה והחוייה הפועלים בקרבו, רק הוא יכול להגיע למצב בו נשמע בקרבו קולם של שלושת השותפים בצליל הרמוני אחיד. ולשם כך אנו מודטים 🙂

הזמנה להגיב ולהאיר
מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
התודעה ושופטי צדק

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק מסביר הנעם אלימלך שכמו בעולם, כך באדם, צריך כל אחד להפקיד שוטרים בכל שערי הממלכה הפנימית, כלומר האדם צריך לשמור על חמשת השערים ולהיות עירני ומודע למה שהוא שומע, רואה חש, טועם ומרגיש. …

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
ראה אני… לפניכם היום

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם… אמנם בהקשר שונה, אבל עדיין מסביר הנועם אלימלך בפרשת ראה ששני האורות הגדולים הם האהבה והיראה. ושניהם נדרשים להביא את האדם לאחדות ולקשר חי עם האלוהים. אלא שבזמן שהיראה הינה רגש שיכול להינתן לאדם מבחוץ, בעזרת שמיעת תיאור מפחיד של ההשלכות של התרחקות מהאלוהים… והנה יראה …

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
שינוי, אבל בנחת

ולמרות ש"אין המקרא יוצא מידי פשוטו", פרשת השבוע עקב הופיעו הפסוקים… כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם… לֹא תִירָא, מֵהֶם… מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה כל אחד מאיתנו חווה מצב בו הוא מתבונן אל תוכו, ונבהל לראות את הפערים בינו לבין המקום …