יום הדין אינו מיוחד ליום כיפור, שכן אנו דנים בכל רגע ורגע. אנחנו שופטים אנשים בכל פעם שנפגשים, שופטים סיטואציות בכל רגע ורגע ובעיקר שופטים את עצמנו ללא הפסקה. אלא שהקריטריונים של אותו המשפט די מפוקפקים. הסטנדרטים לפיהם אנו שופטים במהלך כל השנה הם תוצר הבלילה של התודעה. תוצר של מצב הרוח, נורמות חברתיות, ציפיות, רצונות, דעות קדומות, התניות חברתיות ועוד ועוד. כל אותה העיסה הלא מבוררת מרשה לעצמה לדון כל דבר שנמצא מולנו כאילו האמת בידה.

אל מול זה נמצא יום אחד בשנה בו אנו אמורים להתנתק מאותם סטנדרטים אנושיים, ולהתאפס אל מול קני המידה האלוהי. יום כיפור הוא יום בו אין אכילה או שתיה, אין מעשה ובעצם אין קיום אנושי רגיל. אמורה להיות רק תודעה אלוהית שמאפשרת לראות את המציאות לפי הרצון האלוהי.

פעם בשנה אנו אמורים להתנקות משתף התודעה ולבחון את עצמנו לאור האמת המוחלטת. פעם אחת בשנה אנו אמורים להעלות ולראות את המציאות כפי שהיא באמת, ללא מסך השיפוטיות האנושי.

וזו עבודת יום הכיפור, או המדיטציה היהודית אותה אני מתכוון לפעול ביום הכיפורים הקרוב.

הזמנה להגיב ולהאיר
מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
התעטפות בסוכה

אחד המדרשים המפורסמים ביותר, הקשור לארבעת המינים, הוא היחוס של המינים לסוגים שונים של בני אדם: בעל התורה ומעשים, בעל המעשים בלבד, בעל התורה בלבד והערום משניהם. מפורסם שבחג סוכות, אנו אוגדים את כל בני האדם ביחד, ובאחדות ובהתחברות אנו נכנסים לסוכה ומתקרבים ועובדים את האל. אלא שמלבד המימד הלאומי …

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
סוכות כמדיטציה אנושית מנחמת

כמה קל לכתוב על עבודת יום כיפור, על תהליכי ההתבוננות שיש לעשות באותו היום בו אנו מתנתקים מהעולם ומתייחדים בעבודת הקודש של יום הכיפור. אלא שיש להודות על האמת, שברגע שנכנסנו ליום כיפור, יחד איתנו נכנס גם הההרגל המרגיז שעושה אותנו מי שאנחנו. יש אלו שלא הרגישו ולו לרגע אחד …

מדיטציה יהודית
האם ניתן לסגור את האתר?

לפעמים אדם מגלה דבר שמעמיד את כל העבודה שלו בספק ואולי כל שנותר הוא לסגור את האתר איכ? פעמים שהספק הוא ספק שלילי, בו הוא תוהה האם הוא רשאי להמשיך, ופעמים ספק חיובי, הוא הוא מבין שאין כל צורך להמשיך. יושבים במקום שקט ונינוח ומתחילים להשמעת קולות. קולות ראשוניים בסיסיים, ממש …