אחד המדרשים המפורסמים ביותר, הקשור לארבעת המינים, הוא היחוס של המינים לסוגים שונים של בני אדם: בעל התורה ומעשים, בעל המעשים בלבד, בעל התורה בלבד והערום משניהם. מפורסם שבחג סוכות, אנו אוגדים את כל בני האדם ביחד, ובאחדות ובהתחברות אנו נכנסים לסוכה ומתקרבים ועובדים את האל. אלא שמלבד המימד הלאומי האחדותית שבמדרש, יש בו גם מימד אנושי מפואר וממלא שמחה.

במשך כל השנה אנו נמצאים כשמעל ראשנו תקרה אנושית, תקרת הבנויה מסולם ערכים אנושי בו אנו מודדים את המציאות. לכל אדם באשר הוא ישנו ה”קדושמומטר”, סולם ערכים בו הוא מודד צדיקות. סולם בו הוא שופט את עצמו ואת הסביבה. לפי סולם זה הוא מרגיש עד כמה שהוא קרוב או רחוק מהאל. כפי שנכתב, ביום כיפור, ככול שנתאמץ להתקרב ולשאוף למעלה, הרי שבסופו של דבר נחזור לתובנה שאנו אנושיים. בניגוד לכך, בסוכות אנו נמצאים במרחב הפתוח, בו אין תקרה מגבילה, אלא יש מעלנו רק את האינספוף האלוהי.

וכבר חישבו המתמטיקאים שביחס לאינסוף, אין משמעות לתוספת יחסית. כלומר, כשהלולב משווה את גובהו לאתרוג או לערבה ביחס לגובה התקרה שמעל שניהם, הוא מגלה שיש בניהם פער עצום, ולכן מרגיש כראוי יותר או פחות. אבל כאשר מעל הלולב יש את המרחבים האינסופיים שנראים דרך הסכך, אז ברור שכל פער בין ארבעת המינים אינו אלא אשליה אנושית, שכן ביחס לאינסוף, ביחס לאלוהות, כולנו בדיוק אותו הדבר. זו המשך הנחמה של חג הסוכות, בה אנו כולנו, על האנושיות, על המעלות והחסרונות שבנו, רצויים ושווים בעיני האל.

ומכאן נובעת המדיטציה יהודית לחג הסוכות, בה האדם מתעטף ומתרומם. וכדרכי בראשי פרקים: שלב ראשון צריך לעשות את ההכנה הנפשית כדי להיכנס פנימה, לעצור לפני הכניסה לסוכה כדי להיות מודעים לכך שעומדים להיכנס לצלה של הסוכה. אלו המתעטפים בטלית יתעטפו יקדישו את הרגעים שלפני הכניסה לעיטוף הראשון. ואז צעד פנימה ועצירה נוספת כדי לחוש את חלל הסוכה כעטיפה נוספת. אז אוחזים בארבעת המינים, ומתבוננים בהבדל בינהם, בעיקר בכך שהלולב מתיימר להיות הגבוהה מבין הארבעה. מצמידים את המינים אחד לשני כדי לחוש את האחדות המדומה בין השונים, ואז מברכים ומביטים לראשונה למעלה, לעבר למרחב שמעל הסכך.

ומתוך מודעות חדשה לגדלות אמיתית, מבינים שאין כל פער בין המינים השונים. ומתוך תודעה זו פועלים עם כל הארבעה באחדות כדי לחולל את התנועה האנושית שאינה אלא מחול במקום לקראת האינסוף. תנועה שהינה כמו המאמץ האנושי להתקרב לאל דרך השינויים המזעריים שמתאפשרים בחוויה האנושית ביחס לאינסוף. וכל שנותר הוא להתמלא בעושר על כך שהדרישה של האינסוף אינה אלא אותה תנועה, אותו המחול האנושי, ועד כמה קל להיות באיחוד ובעיטוף כפול של הקדושה העוטפת מלמעלה למטה הנפגשת עם התנועה האנושית מלמטה למעלה.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
מודעות יהודית (מיינדפולנס) בפרשת תצוה

מיידפולנס ומודעות יהודית בפרשת תצוה והתביעה מהכהן הגדול להיות בקשיבות מתמדת

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
מודעות יהודית (מיינדפולנס) בפרשת תרומה

מסביר השפת אמת בפרשת תרומה שמרחב המודעות הוא המקום בו בא לידי הגילוי האלוהי, ולכן הוא המרחב בו על האדם לפעול, לברר את גילוי ה׳ בכל רגע נתון

nothing
פינת מודעות יהודית (מיינדפולנס) בפרשת משפטים

מיידפולנס בפרשת משפטים: שבו לנו בזה על תורם של הצעירים לפרוץ. והשפת אמת על זה מי שפועל מתוך מודעות לא צריך לחשוש לכך שיזיק