אחד המדרשים המפורסמים ביותר, הקשור לארבעת המינים, הוא היחוס של המינים לסוגים שונים של בני אדם: בעל התורה ומעשים, בעל המעשים בלבד, בעל התורה בלבד והערום משניהם. מפורסם שבחג סוכות, אנו אוגדים את כל בני האדם ביחד, ובאחדות ובהתחברות אנו נכנסים לסוכה ומתקרבים ועובדים את האל. אלא שמלבד המימד הלאומי האחדותית שבמדרש, יש בו גם מימד אנושי מפואר וממלא שמחה.

במשך כל השנה אנו נמצאים כשמעל ראשנו תקרה אנושית, תקרת הבנויה מסולם ערכים אנושי בו אנו מודדים את המציאות. לכל אדם באשר הוא ישנו ה"קדושמומטר", סולם ערכים בו הוא מודד צדיקות. סולם בו הוא שופט את עצמו ואת הסביבה. לפי סולם זה הוא מרגיש עד כמה שהוא קרוב או רחוק מהאל. כפי שנכתב, ביום כיפור, ככול שנתאמץ להתקרב ולשאוף למעלה, הרי שבסופו של דבר נחזור לתובנה שאנו אנושיים. בניגוד לכך, בסוכות אנו נמצאים במרחב הפתוח, בו אין תקרה מגבילה, אלא יש מעלנו רק את האינספוף האלוהי.

וכבר חישבו המתמטיקאים שביחס לאינסוף, אין משמעות לתוספת יחסית. כלומר, כשהלולב משווה את גובהו לאתרוג או לערבה ביחס לגובה התקרה שמעל שניהם, הוא מגלה שיש בניהם פער עצום, ולכן מרגיש כראוי יותר או פחות. אבל כאשר מעל הלולב יש את המרחבים האינסופיים שנראים דרך הסכך, אז ברור שכל פער בין ארבעת המינים אינו אלא אשליה אנושית, שכן ביחס לאינסוף, ביחס לאלוהות, כולנו בדיוק אותו הדבר. זו המשך הנחמה של חג הסוכות, בה אנו כולנו, על האנושיות, על המעלות והחסרונות שבנו, רצויים ושווים בעיני האל.

ומכאן נובעת המדיטציה יהודית לחג הסוכות, בה האדם מתעטף ומתרומם. וכדרכי בראשי פרקים: שלב ראשון צריך לעשות את ההכנה הנפשית כדי להיכנס פנימה, לעצור לפני הכניסה לסוכה כדי להיות מודעים לכך שעומדים להיכנס לצלה של הסוכה. אלו המתעטפים בטלית יתעטפו יקדישו את הרגעים שלפני הכניסה לעיטוף הראשון. ואז צעד פנימה ועצירה נוספת כדי לחוש את חלל הסוכה כעטיפה נוספת. אז אוחזים בארבעת המינים, ומתבוננים בהבדל בינהם, בעיקר בכך שהלולב מתיימר להיות הגבוהה מבין הארבעה. מצמידים את המינים אחד לשני כדי לחוש את האחדות המדומה בין השונים, ואז מברכים ומביטים לראשונה למעלה, לעבר למרחב שמעל הסכך.

ומתוך מודעות חדשה לגדלות אמיתית, מבינים שאין כל פער בין המינים השונים. ומתוך תודעה זו פועלים עם כל הארבעה באחדות כדי לחולל את התנועה האנושית שאינה אלא מחול במקום לקראת האינסוף. תנועה שהינה כמו המאמץ האנושי להתקרב לאל דרך השינויים המזעריים שמתאפשרים בחוויה האנושית ביחס לאינסוף. וכל שנותר הוא להתמלא בעושר על כך שהדרישה של האינסוף אינה אלא אותה תנועה, אותו המחול האנושי, ועד כמה קל להיות באיחוד ובעיטוף כפול של הקדושה העוטפת מלמעלה למטה הנפגשת עם התנועה האנושית מלמטה למעלה.

הזמנה להגיב ולהאיר
מדיטציה יהודית

בפרשת תולדות מופיע הנס הרפואי הראשון. ברגע אחד עשו מחלים ממחלה סופנית וחוזר ללכת. רגע אחד הוא טוען "הנה אנוכי עומד למות", ובזכות מנה של נזיד עדשים הוא מתאושש "ויאכל וישת ויקם וילך". ניתן לטעון שכל מה שהיה צריך זו מנה של פלאסיבו, וניתן לטעון שהוא רק חיפש תירוץ ליעקב. אלא שנראה שפרשיה …

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
עודנו עומד

אחת המטרות המרכזיות במדיטציה בכלל ומדיטציה יהודית בפרט היא יצוב התודעה. אדם לא יכול להכיר את עצמו כשהוא מיטלטל מכל השפעה הקוראת בעולם. רגע אחד אנו מאושרים, ואז העולם צבוע בגוון מסויים, ורגע לאחר מכן אנו שומעים מילה שאינה טובה, ורואים את העולם בגוון אחר לחלוטין. אדם המעוניין להכיר את …

מדיטציה יהודית בפרשה ובזמן
כל הקובע מקום

אחת ההנחיות החוזרות על עצמן ברוב שיטות המדיטציה היא שלא לשנות מיקום, אלא לקבוע מיקום קבוע למדיטציה ולדבוק בו. הנחיה זו נמצאת גם במסגרת המדיטציה היהודית ובאופן ספציפי בנוגע לעבודת התפילה. כתוב בגמרא ש"כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו", כלומר ישנה מעלה כלשהי שנוגעת לקביעת מיקום לתפילה שקשורה לתכונות …