משל החץ

נזירים, אדם רגיל שלא שמע אחרת, חווה תחושה נעימה, חווה תחושה בלתי נעימה וחווה תחושה שאינה-נעימה-ואינה-בלתי-נעימה. תלמיד אצילי ששמע אחרת חווה גם הוא תחושה נעימה, תחושה לא נעימה ותחושה שאינה-נעימה-ואינה-בלתי-נעימה. מה מבחין אפוא בין תלמיד אצילי ששמע אחרת, ובין אדם רגיל שלא שמע אחרת? מה ההבדל ביניהם? במה הם שונים?

נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת חווה תחושה בלתי נעימה, הוא מתייסר, מקונן, בוכה, מתאונן, מכה באגרופיו על חזהו ונעשה מבולבל. על כן הוא חווה שתי תחושות: גופנית ומנטלית. הדבר דומה לאדם שנורה על ידי חץ, ומיד אחר כך נפגע מחץ נוסף. הוא חווה תחושה בלתי נעימה, ואז הוא מתייסר, מקונן, בוכה, מתאונן, מכה באגרופיו על חזהו ונעשה מבולבל – חווה למעשה שתי תחושות: גופנית ומנטאלית.

נזירים, כאשר תלמיד אצילי ששמע אחרת חווה תחושה בלתי נעימה, הוא אינו מצטער, אינו מתייסר, אינו מקונן, אינו בוכה, אינו מתאונן, אינו מכה באגרופיו על חזהו ואינו נעשה מבולבל. הוא חווה רק תחושה אחת, גופנית ולא מנטלית. הדבר דומה לאדם שנורה על ידי חץ אחד ולא נפגע מחץ נוסף. אדם זה חווה רק תחושה של חץ אחד. לכן, כאשר תלמיד אצילי ששמע אחרת חווה תחושה בלתי נעימה, הוא אינו מצטער, אינו מתייסר, אינו מקונן, אינו בוכה, אינו מתאונן, אינו מכה באגרופיו על חזהו ואינו נעשה מבולבל. הוא חווה רק תחושה אחת, גופנית ולא מנטלית.

@ הדרשה על משל החץ. דברי הבודהה, תרגומים מתוך דברי הבודהה המוקדמים. תרגום קרן ארבל. הוצאת אוניברסיטת אביב.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

מדברי רבותם
להניח להילד הפנימי

נתקלתי בתובנה שמופיעה בתהילים: הגישה של הבודהה להתמודדות עם הבעיות בתודעה היא לאו דווקא לחזור אחורה למה שעשיתם כשהייתם ילדים, כפי שעושים בפסיכותרפיה. הוא יותר מתמקד בהתבוננות בהרגלים שלכם *ברגע זה*, כשהם חוזרים ומופיעים שוב ושוב ושוב. אין צורך שתשאלו “מה שקרה כשהייתי ילד, מדוע זה קרה?”. עליכם רק להתבונן …