מלך: שאין על גביו אלא ה' אלהיו

במסכת הוריות יש גמרא מוזרה המסבירה שם שיש שניים שלא יכולים להיות עניים, השני מבניהם הוא הכהן הגדול, שלא יגיע לעניות בגלל שאם אין לו, אז הוא מקבל ממון משאר הכהנים: "…'והכהן הגדול מאחיו' שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר אחרים אומרים מנין שאם אין לו גדלהו משל אחיו". עד כאן הגיוני. אבל הראשון מבין השניים הוא המלך, שגם לא לא יכול להגיע לעוני בגלל "דכתיב 'ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו' מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו". כלומר, בעוד לכהן גדול יש סיבה פיננסית לעושר, עושרו של המלך נובע מכך שאין מעליו אלא אלוהים.

פרשנים שונים הסבירו את המוזרות של הגמרא בצורות שונות, למשל זה שמתוקף היותו המלך, הוא רשאי להטיל מיסים כדי לקבל עושר או שמתוקף דיני מלך, הוא יכול להפקיע דברים כרצונו, ועוד. אלא נראה שהגמרא נצלה את ההזדמנות כדי לרמוז לעיקרון עמוק, שיש לו משמעות והשלכה ישירה לאחת משיטות המדיטציה היהודית העיקריות בעבודה הפנימית של האדם.

כבר כתב רבי יהודה הלוי ש"עבדי הזמן עבדי עבדים הם", וראינו את אותה העבדות, של השתעבדות לזמן בשני החטאים של עשו ובשלל מקרים אחרים. מולם נמצא עובד ה' כאדם שנמצא בתהליך תמידי של הבטה במציאות, ושחרור מהשעבודים השונים של תרבות, לחצים חברתיים ושעבודים פנימיים. אותו תהליך שחרור גורם לאדם להביט במציאות ולהבין שהיא ברגע זה בדיוק כמו שהיא אמורה להיות. ודאי שצריך וניתן לשפר אותה בעתיד, אבל יש סיבה למציאות ברגע זה, ומסובב הסיבות ברגע זה דאג שרגע זה יהיה בדיוק כמו שהוא אמור להיות. כלומר המציאות צודקת.

אדם הנמצא במודעות של צדק תמידי, הוא אדם שלא מכיר את המושג עוני, הוא אדם שאינו חפץ במה שמעבר להישג ידו. אדם כזה גם אינו יודע שעבוד, שכך בכל רגע הוא מרגיש את החרות הפנימית המסדרת את המציאות. ומכאן מגיע המשנה המפורסמת באבות "איזהו עשיר, השמח בחלקו".

היודע שאין מעליו אלא ה' אלוהיו, המודע לכך שהמציאות מדוייקת ומסודרת בדיוק כפי שהיא אמורה להיות ושאין מקום להשתוקקות ושעבוד לרכוש, הרי זה בן החורין, הרי זה מי שבמעלת ובתודעת מלך.

מתוך הבנה זו של חז"ל ישנה הדרכה למדיטציה יהודית לטיפוח תודעת מלך, מדיטציה שמטרתה לראות את הצדק, הסדר וההגיון האינסופי שבמציאות. החל מכך שאנרגיה הופכת לחומר, ממשיכה לאטומים ומופיעה בעינינו כעולם עשיר עד פלא בצבעים, צמחים, טעמים קולות ובעיקר תודעות ונשמות. די בכך שיכול האי דיוק הקל ביותר, ולו לשבריר שניה, וכל המציאות המוכרת לנו תתפוגג. מהתבוננות באותו הסדר שדואג מהאנסופיות של היקום ועד לגרעין של האטום, יש להמשיך ולהביט באדם עצמו להבין שאותו הסדר מתקיים גם באדם, ושכל מה שנדרש לאותו הרגע כבר קיים, כי הרי אנו באותו הרגע. וכל מה שהאדם באמת צריך, הרי שהחוקיות היחידה שביקום כבר סיפקה לו. שאין על גביו קללה כלשהי, שאין על גביו השפעת קרמה חיצונית או אפילו היכולת להפגיע ממעשיו של אדם אחר, גם לגלגל המזלות ולמשחקי הקוביה הנראים כנעים באקראיות חסרת אחריות, אין כל קיום.

מי שמתבונן בזאת, מפתח את תודעת המלך וזוכה לחוות "שאין על גביו אלא ה' אלהיו".

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדיטציה יהודית
מדאנה ידבנו ליבו

די לקרוא את הפסוקים הראשונים כדי לראות מייד כיצד אנו נקראים להתעורר ולהיות מודעים לדינמיקה של התודעה המשטה בעולם: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם… בקריאה פשטנית נראה שיש טעות בפסוק: למה בני ישראל נקראים לקחת תרומה לה' ולא לתת תרומה. …

מדיטציה יהודית
לשמוע את עצמך והסביבה

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ–וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ… וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל… וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם. …

מדיטציה יהודית
הפוסל את עצמו מפסל

בפרשת יתרו כתוב: "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ." כמובן שאין המקרא יוצא מידי פשוטו, ומופיע כאן איסור לעבוד עבודה זרה: להשתחוות לפסל או לאלילים כלשהם. אלא שבתוך אותו האיסור ישנו יסוד עמוק מהתפיסה הסתמית שאין להתייחס לגוש מתכת או אבן כאל. כאן ישנו איסור …