כשהרואה אינו רואה

מטרת המדיטציה היהודית היא להיות מסוגל לראות. אנו מעוניינים לקרוע את המסכה מעל האבק המסמא את העיניים, להיות מסוגלים לראות את המציאות בכול הודה, כפי שהיא נמצאת בקדושתה העליונה. אך גבוהה מעל גבוהה, יש גבול ליכולתו של האדם, וגם הזך ביותר, לחדור מבעד למסכים האנושיים המכסים את ההוויה האלוהית.

רגע דרמטי, בו גם גדול הנביאים אינו מסוגל לקרוע את המציאות האנושית מופיעה בפרשת בשלח, בו מבטו הבהיר של משה מתקשה לראות את הרצון האלוהי ולחדור מבעד למסך המים "ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אלי, דבר אל בני-ישראל, ויסעו". ולא במקרה היו אילו מים, שכן שקיפותם של המים ויכולתם למלא ולקבל את הצורה של המציאות אותה הם ממלאים מהווים מסך עדין וקשה לחדירה הרבה מעבר לעולם הרגיל איתו אנו מתמודדים. כאן, ורק כשהאדם עשה ככול כוחו ומגיע לקצה המדבר, מתגלה אליו קולו של האלוהים ומורה לו להמשיך בדרכו.

שאלה המהדהדת מפרשת השבוע, שאלה שראוי לכל אחד לשבת, להתבונן ולהתאמן בה, היא מה האדם יעשה השהוא פעל בדיוק כפי שהיה אמור לפעול, ובכול זאת מוצא את עצמו במצב בלתי אפשרי. או כמו שזה מופיע במכילתא על הפרשה: "תניא ארבע כתות נעשו לאבותינו על הים: אחת אומרת: ניפול לים, ואחת אומרת: נחזור למצרים, ואחת אומרת: נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן". כשהאדם מגיע לאותה נקודה בלתי אפשרית, בה כל הקיום מוטל בספק, האם גם שם הוא ממשיך לפעול באותו ביטחון כמו ברגעים בהם יצא ביד רמה "דבר אל בני-ישראל, ויסעו". או שכל הביטחון נסדק אל מול המציאות העכורה.

ולוואי שלא נגיע לידי ניסיון וחלילה לידי ביזיון, ומנגד, ששנזכה לשמוע בקרבנו את קולו של משה הדובר אל בני ישראל ואומר להם להמשיך במסעו של אברהם המנסה לשוב מארץ שנער, קדמה.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדיטציה יהודית
מדאנה ידבנו ליבו

די לקרוא את הפסוקים הראשונים כדי לראות מייד כיצד אנו נקראים להתעורר ולהיות מודעים לדינמיקה של התודעה המשטה בעולם: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם… בקריאה פשטנית נראה שיש טעות בפסוק: למה בני ישראל נקראים לקחת תרומה לה' ולא לתת תרומה. …

מדיטציה יהודית
לשמוע את עצמך והסביבה

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ–וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ… וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל… וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם. …

מדיטציה יהודית
הפוסל את עצמו מפסל

בפרשת יתרו כתוב: "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ." כמובן שאין המקרא יוצא מידי פשוטו, ומופיע כאן איסור לעבוד עבודה זרה: להשתחוות לפסל או לאלילים כלשהם. אלא שבתוך אותו האיסור ישנו יסוד עמוק מהתפיסה הסתמית שאין להתייחס לגוש מתכת או אבן כאל. כאן ישנו איסור …