השפת אמת ממקד את המבט, שאסור לאדם להביט בהפסד, אלא בעצם המאבק. להבין שהנפילה לא מייצגת את הרצון האמיתי, אלא בדיוק להפך: הרצון האמיתי מתברר מתוך זה שהיה מאבק. דווקא המחלוקת, וגם אם חלילה הפסדנו, דווקא המחלוקת מבררת את הנקודות החשובות לאדם.

השבוע התעוררתי להבחין בפסוק מעורר עניין שמבהיר את כל הפרק באור יקרות. אמנם אני לא יכול להתחייב שלזה דוד המלך התכוון, אבל ההתבוננות וההארה העולה ממנו מצדיקה להגות בו לעומק ולהביט במה שהוא מעורר בתודעה. ובעיקר שהפרק מספק דרך פשוטה וברורה להחלץ מאובדן עצמי. אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי, בַּלָּיְלָה. עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ …

צרות – לבבי הרחיבו, ממצוקותי – הוציאני תהילים כה, יז פעמים שנתקלים בפסוקי התבוננות שמעירים את הערב. ופסוק זה גרם לי בדיוק את זה. בזמן שקיימתי את ״אמונתך בלילות״ ועסקתי בהתבוננות יוצרת בספר תהילים, נתקלתי בפסוק זה, ורפרוף קצר במפרשים חשף פסוק התבוננות שכדאי לזכור ולהציב מול העיניים. חדי העיין …