משל החץ

אם, מאלונקיפוטה, יאמר מישהו: לא אחיה את חיי התרגול הרוחני תחת הדרכתו של המבורך כל עוד המבורך לא יצהיר בפני: ‘ העולם נצחי….’, גם אז מאלונקיפוטה, הטטהאגטה לא יצהיר זאת, ואותו אדם ימות בינתיים.

מאלונקיפוטה, דומה הדבר לאדם שנפגע מחץ המרוח בשכבה עבה של רעל, האומר לחבריו… שדאגו להביא רופה כדי שיוציא את החץ: אינני מתיר לכם להוציא את החץ הזה, עד אשר אדע אם האדם שפגע בי הוא מהלוחמים או מהברהמינים, מהאיכרים או מהמשרתים, עד אשר אדע מה שמו ומה שם שבטו, עד אשר אדע אם הוא גבוה, נמוך או בעל גובה בינוני, עד אשר אדע…. מאלונקיפוטה, איש זה ימות בטרם יידע זאת.

@ משל החץ מתוך דברי הבודהה, תרגומים מתוך דברי הבודהה המוקדמים. תרגום קרן ארבל. הוצאת אוניברסיטת אביב.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

מדברי רבותם
להניח להילד הפנימי

נתקלתי בתובנה שמופיעה בתהילים: הגישה של הבודהה להתמודדות עם הבעיות בתודעה היא לאו דווקא לחזור אחורה למה שעשיתם כשהייתם ילדים, כפי שעושים בפסיכותרפיה. הוא יותר מתמקד בהתבוננות בהרגלים שלכם *ברגע זה*, כשהם חוזרים ומופיעים שוב ושוב ושוב. אין צורך שתשאלו “מה שקרה כשהייתי ילד, מדוע זה קרה?”. עליכם רק להתבונן …