לכן לא הצהרתי זאת

פוטהפאדה, אין הדבר תורם להשגת התכלית… לכן לא הצהרתי זאת.

פוטהפאדה: “… אמור לי האם העולם נצחי?…”.

בודהה: “לא הצהרתי שהעולם אינו נצחי ושההפך אינו נכון”.

“ובכל אדוני, האם העולם אינסופי…”.

“לא הצהרתי שהעולם אינו סופי ושההשקפה האחרת שגויה”.

“אך אדוני, מדוע אדוני לא הצהיר את הדברים הללו?”.

“פוטהפאדה, אין הדבר תורם להשגת התכלית, אין הדבר תורם לדהמה, אין זו הדרך להובלת חיים רוחניים, אין הדבר מוביל להתפכחות, לאי-תשוקה, לחידלון, לשלווה, לידע גבוה, להתעוררות, לניבאנה. לכן לא הצהרתי זאת.”

“אך אדוני, מה כן המכובד הצהיר?”.

“פוטהפאדה, כך הצהרתי: ‘זה סבל, זה מקור הסבל, זהו קץ הסבל, וזוהי הדרך המובילה לקץ הסבל'”.

 

@ השיחה עם פוטהפאדה, מתוך קובץ השיחות הארוכות של הבודהה, תרגום הדיגהה ניקאיה מאת שי שוורץ.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

התבוננות יהודית
מדיטציה לזהוי השתוקקות

ספרי המוסר מלאים בהדרכות ודרכי התמודדות עם הכוחות השונים המנווטים ומושכים את האדם, או בכינוי הפחות נעים: פיתויי היצר. ישנם ספרים המציעים לאדם לראות מולו את דמותו של רבו, יש המציעים לדמיין את ההשפעה של המעשה בעולמות העליונים ויש הקוראים לאדם לשקול שכר מצווה כנגד הפסדה. אלא שהמשותף לרוב השיטות הוא הניסיון להמודד …