לפעמים פרשת השבוע מגלגלת לאדם הזדמנות לעסוק בנושא אותו רצה להציג כבר זמן רב: מדיטצית “כל עצמותי תאמרנה”. אז פרשת כי תצא נתקלתי בדברים אלו בנועם אלימלך:

צריך האדם לתקן כל אבר ואבר עד אשר יבין בשכלו בעצמו שהוא מחסר בעבודתו וכל מעשיו אינם מתוקנים על מכונם

במשפט זה שהובא כדרך אגב, מזכיר הנועם אלימלך שיטת מדיטציה יהודית שמופיעה במקומות רבים ונועדה לעורר את האדם לעשית הטוב, ולבחון ולדרבן את עצמו כדי לחזק ולהוסיף מרץ וגבורה בהתמודדות עם היומיום. כנראה שהמקום בו מדיטציה זו מופיעה בצורה המפורטת ביותר, וגם הציורית ביותר היא בתפילה זכה, שנהוג לאומרה לפני יום כיפור:

בָּרָאתָ בִּי עֵינַיִם וּבָהֶם חוּשׁ הָרְאוּת לִרְאוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָם בִּרְאִיַּת כָּל דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה… בָּרָאתָ בִּי אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי קְדֻשָּׁה וְדִבְרֵי תוֹרָה… בָּרָאתָ בִּי פֶּה וְלָשׁוֹן וְשִׁנַּיִם וְחֵךְ וְגָרוֹן וְנָתַתָּ בָּהֶם כֹּחַ לְדַבֵּר בָּהֶם חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל אָלֶף בֵּית… בָּרָאתָ בִּי יָדַיִם וְחוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ לַעֲסֹק בָּהֶם בְּמִצְווֹת… בָּרָאתָ בִּי רַגְלַיִם לַהֲלֹךְ לְכָל דְּבַר מִצְוָה .. מִשַּׁשְׁתִּי אֶת כָּל אֵיבָרַי וּמָצָאתִי אוֹתָם בַּעֲלֵי מוּמִין. מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי אֵין בִּי מְתוֹם. בּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ. כִּי בְּאֵלֶּה הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים שֶׁחֲנַנְתַּנִי בָּהֶם, וּבְכֹחַ הַחַיִּים שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם תָּמִיד, בָּהֶם נִשְׁתַּמַּשְׁתִּי לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינֶיךָ וְלַעֲבֹר עַל רְצוֹנֶךָ. אוֹי לִי וְאוֹי לְנַפְשִׁי:

היסוד העומד מאחרי שיטת מדיטציה זו הוא תהליך בו האדם מתבונן בשכלו על האיברים בגופו, ובוחן אותם אחד אחד ביחס ליכולת וליעוד שלהם בעבודת האלוהים. המטרה היא לסקור את הגוף כדי לראות כיצד ניתן להשתמש בכל איבר ואיבר לעבודת הקודש, ולהפוך את מכלול האדם לכלי שרת הרמוני לעבודת האל.

ישנם מספר כיוונים בהם יכול האדם להביט באיברי גופו: מציור העולם האידיאלי בו מפנים האדם כיצד כל איבר יכול לשרת בצורה הטובה ביותר ולהפוך לכלי קודש, עד ציור הופכי לחלוטין בו האדם עוסק בפער בין היכולות הנמצאת בו והיעדים של כל איבר, לבין המצב המצוי בו אנו חוטאים למטרה האלוהית. האיזון בין שתי נקודות מבט אלו, תלוי במקום בו נמצא האדם ובצורך שלו באותו הזמן. זו גם הסיבה מדוע הציטוט מתפילה זכה, שנאמר ערב יום כיפור, מדגיש רק את כיוון החטא.

כדי לבצע את שיטה זו על האדם להיות במקום בו הוא לא יופרע, ולא ירגיש מבוכה מעיניים זרות. עליו לשבת ישיבה נוחה, יציבה ועירנית ולהקדיש כמה רגעים כדי להרגיע את המחשבות, למשל בעזרת התבוננות בנשימה, ולהתכונן לעבודת ההתבוננות האינטנסיבית הצפויה. לאחר שהגיע למצב המנטאלי הדרוש עליו לראות בעיני רוחו את האיברים אחד אחד, רצוי להתחיל מלמטה ברגל, ולדמיין את המעשים שהוא יכול לעשות באותו האיבר. למשל ביכולת של הרגל ללכת לעבודת קודש, ללכת לסייע לאנשים הזקוקים לכך או כמובן בעבודת צבא וביטחון. עליו לחוש איך הרגל הופכת לכלי קודש וכיצד השרירים הפועלים, עושים את מלאכתם כדי לעשות את רצון האל. אלו המעוניינים לעבוד על יסוד התשובה, יזכירו לעצמם שימושים שלילים שנעשו ברגל, תוך מודעות והזדהות רגשית עם ההשלכות של אותו המעשה כפי שפורט במדיטצית טלטול העולמות.

בצורה זו, האדם עובר איבר איבר בגופו, ורואה כיצד כל אחד משמש ומהווה כלי קודש, ומצטרף להפוך את הגוף כולו כמרכבה לשכינה. כשהוא בוחן את גופו מלמטה למעלה, הוא מתרומם מהאיברים שנועדו לשימוש פיזי וגשמי, לחושים ותחושות ויכולות עדינות ורוחניות המתאפיינות בחמשת החושים, וממשיך משם למעלה, לתודעה עצמה. הסיום יכול להיות בנקודה מעל הראש, שתהווה סיכום שכולל את כל האדם המכלול אחד, כשלם שגדול מסך כל חלקיו.

מי שפועל כדי לעורר את יסוד התשובה, אמור להרגיש בסופו של תהליך זעזוע עמוק מהפער בין מה שהוא מסוגל להיות לבין מה שהוא הווה. ומתוך אותו זעזוע יתעוררו בו כוחות התפילה והתשובה שיסיעו לו בהמשך. מי שמבצע מדיטציה זו בכיוון של הטוב, ומדמה בעיני רוחו את הפיטנציאל של כל איבר ואיבר, יסיים בתחושת התרוממות וברצון להמשיך ולפעול את אותו הפאר גם במציאות.

מדיטצית “כל עצמותי תאמרנה” הינה כלי חזק ורב רושם, שיכול לחולל תמורות משמעותיות בתודעה של מי שניחן בריכוז הדרוש.