לפעמים אדם מגלה דבר שמעמיד את כל העבודה שלו בספק ואולי כל שנותר הוא לסגור את האתר איכ? פעמים שהספק הוא ספק שלילי, בו הוא תוהה האם הוא רשאי להמשיך, ופעמים ספק חיובי, הוא הוא מבין שאין כל צורך להמשיך.

יושבים במקום שקט ונינוח ומתחילים להשמעת קולות. קולות ראשוניים בסיסיים, ממש כשל תינוק, אהההה, אוווו. קול בלבד, ללא תוכן, ללא מילים.

בחמישי קיבלתי עותק של הספר “תכון תפילתי”, מאת דוב זינגר. ספר “מתכונים” שנועד להביא עצות לעולם התפילה. מאחרי השם ללא התואר מסתתר ראש ישיבת מקור חיים, דמות “ליגיטימית” בעולם היהדות. הספר עצמו חדשני בכל רובד שניתן לתאר: מהעיצוב, הסגנון ובעיקר התכנים.

יושבים בשתיקה במשך כמה דקות. מרפים את שרירי הגוף ונושמים נשימות עמוקות ומודעות.

לאחר ההרפיה מנסים להרגיש את התפילה האצורה בגוף. בוחרים איבר מסוים שרוצים לפנות אליו כרגע ופותחים עמו בדיבור..

אלא שאם אתר זה מגיע ממקום בו יש חשש להכניס את חוכמתם של חם באהלי יפת, פתאום מופיע הספר הזה ובלי להתנצל או להתבלבל מביא שלל שיטות בודהיסטיות מובהקות ועוטף אותם יידישקייט. פסול, ודאי שלא, הרי זו אחת הטענות המרכזיות שלשמם נועד אתר זה: הצורך להשתמש ולחדש שיטות מדיטציה יהודיות כדי לפתח באדם את עבודת האל. אלא הפער בין ההליכה הזהירה של כל אילו שקדמו לרב דוב זינגר, ובין התעוזה והבוטות בה הוא מגייר שיטות מדיטציה הלקוחות מחוכמות חיצוניות מדהימה ומסעירה.

בוחרים ‘כניסה אל’: כניסה הביתה, כניסת השבת, כניסה לחתונה וכדומה.

מנסים להבחין בקיומם של ארבעה שלבים, מבחוץ פנימה. למשל, ארבעה שלבים לכניסה אל הבית:

שלב א’ – מחנה את הרכב מחוץ לבית.

שלב ב’ – עומד מול הדלת, מנקה את הנעליים.

שלב ג’ – פותח את הדלת מנשק את המזוזה.

שלב ד’ – מקביל את פני כל הנוכחים בבית בברכה, בחיבוק.

בלי להזכיר את המילה מדיטציה, הוא מציע שלל טכניקות שנעות בין בודהיזם, ניו-אייג’, עולם הקואצ’ינג, תורות ברסלבריות והמון יצירתיות והגיון בריא.

יושבים יחד, בזוג, הגוף פונה אל השני בהקשבה, העיניים מביטות, קשובות. האחד משתף את חברו בתפילה שהוא הולך איתה בעת האחרונה. בבקשה שיש לו, ברצון פנימי.

המקשיב מנסה לברר עם המבקש את עומק הרצון שלו, מסייע לו ליילד את תפילתו המדוייקת.

אמנם כל עמוד בספר פותח במקור ומביא ציטוטים, אבל ההדרכות עצמם מקוריות והוא כלל לא מנסה למצוא להם עיגונים קדומים או מקורות. תפקיד הציטוט הוא רק להעלות נושא, או להלהיב, לא מעבר לזה.

שמועות אומרות שמדובר בשיטה אותה הוא מלמד כבר זמן רב ברחבי הארץ, כך שנראה שאתר זה נמצא הרחק מאחור. אלא שקנאת סופרים אין כאן, אלא רק התלהבות מכך שהקריאה הפנימית שבאדם למפגש אישי עם עצמו ואלוהיו רק הולכת ומתעצמת, הולכת ומתעגנת ותופסת תאוצה. ולקראת ראש השנה המתקרב ניתן להוסיף תפילה שהאדם יזכה להתנקות מעצמו ולהוולד מחדש בקדושה.

קישור לרכישת הספר.