האדם השני אינו משתמש בשיטה הפונקציונאלית שהומצאה על ידי האדם הראשון, הוא אינו יוצר עולם משלו. במקום זאת הוא רוצה להבין את העולם החי, ה”נתון” שבתוכו הוטל.

לפיכך, אין הוא עושה מתימטיזציה של תופעות ואין הוא הופך את הדברים למושגים. הוא עומד מול היקום בכול שפע צבעיו, הודו ושגבו, ולומד להכירו בתמימות, במורא ובהערצה של ילד המחפש את החריג והמופלא בכל דבר או מאורע רגיל.

בעוד שהאדם הראשון דינאמי ויוצר, בהופכו את הנתונים לדפוסי חשיבה, האדם השני נוטה לקלוט ולראות את העולם כמות שהוא. הוא אינו מחפש את צלם האלוהים בנוסחה המתימטית או בחוק הטבע היחסי כי אם בכל קרן-אור, בכל נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של לילה מכוכב.

כללו של דבר, האדם השני אינו חוקר את היקום המופשט המדעי כי אם את העולם האיכותי המקסים שבו הוא מקיים יחס הדוק עם האלוהים… האדם השני חי בדבקות עם האלוהים.

מתוך איש האמונה, הרב יוסף דוב הלוי סולובצ’יק