והנה הדרך להגיע ל”ועשו לי מקדש” הוא כדרך “ויקחו לי תהומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי”, ופירשו בזה הצדיקים, “מאת כל איש אשר ידבנו לבו”, היינו הדברים שתשוקת לבבו מיוחדת אליהם והם היקרים אצלו מכל יקר, אותם העניינים רצון השם יתברך מיהודי שימסרם לו לתרומה. וזהו “תקחו את תרומתי”, שלזה קורא הקב“ה תרומתי, מה שמוסר לה’ יתברך את הדבר שהוא אצלו עיקר החיים.

ומה יעשה יהודי שאין לו מה לתת תרומה, לפחות ימסור לה’ יתברך את לבו, שיהיה לבו לב יהודי אשר נכספה וגם כלתה נפשו, שמשתוקק וצמא לאור בבחינת צמאה לך נפשי כמה לך בשרי, ובשום אופן אינו משלים עם המציאות הזו שמסתובב בלא הרגשת טעם ותענוג אף מהענינים המקודשים ביותר, ושומר ומצפה לעת שישוב להרגיש נועם ותענוג אלוקותו יתברך.

…ומוטל עליו לקדש את כולו בקדושה, הדרך לזה היא ועשו לי מקדש, שתהיה ליהודי נקודה אחת של קדושה, ועל ידי זה תתפשט הקדושה בכל מהותו ומציאותו. וזה ענין חסיד לדבר אחד, שאם אינו יכול להיות קדוש בכל הענינים יקח לו פרט אחד שבו יהיה שמור בקדושה, ועל נקודה זו ישמור במסירות נפש, ועל ידי זה יש בו כח הקדושה המתפשט בכל כולו ומתקיים בו “ושכנתי בתוכם”.

מתוך נתיבות שלום לאדמו”ר מסלונים לע פרשת תרומה.