בדרך כלל, בכל חג שבועות, אני משתדל לבחור נושא להגות בו, דבר שמכניס אדרנלין ללימוד כך שקשה להירדם בלילה, וממקד ומגדיר מטרה. עוד בתחילת הלילה פגשתי ידיד והחלפנו רעיונות. הוא סיפר שהוא מנסה לברר את הבעיה בלקפוץ מדרגה, כלומר בניסיון לפעול מבמדרגה גבוהה מזו שבה אתה נמצא, ואני סיפרתי לו שאני מברר על ששת המצוות התמידיות.

ששת המצוות התמידיות היא הגדרה המופיעה בספר החינוך, ומשם מועתקת פעמים רבות למקומות נוספים. מדובר על שישה מצוות יחודיות ביהדות, בהם אין צורך לעשות מעשה פיזי, אלא מספיק להגות, להתבונן בהם, כדי לקיים אותם בפועל. החידוש של ספר החינוך, המאפשר קיום מצווה דאוריתא במחשבה בלבד צוטט ומובא שוב ושוב כעוגן שיכול להחזיר את האדם לנקודת הכובד שלו, וכמוצא אליו יכול להאדם לגשת כשהוא מרגיש ריק, וצריך למצוא מצווה יסודית לקיים.

יש מצות הנוהגות בזמן הזה… ויש מאלו הנוהגות, שלא יתחיב בהן האדם, כי אם בסיבה… חוץ משש מהן, שחיובן תמידי, לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו, ואלו הן: להאמין בשם. שלא להאמין זולתו. ליחדו. לאהבה אותו. ליראה אותו. שלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העינים.

סימנם שש ערי מקלט תהיינה לכם.

כשספר החינוך נותן סימן לזכור שישנם שישה מצוות תמידיות, כמו שיש שישה ערי מקלט, הוא כמובן לא מנסה לעזור לנו לזכור את המספר שש. אלא מצביע על קשר בין המצוות התמידיות לבין ערי המקלט, ששניהם מהווים לאדם חומת ביטחון, או מקום מפלט בשעת צרה. אם נישען על גמרא במנחות, אז מסופר:

ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה

הגמרא מספרת שבאותו הרגע בו דוד נבהל למצוא את עצמו ללא מצווה, הוא הביט בברית המילה, ונאחז בזה כעוגן לקדושה. אם נרחיב את הסיפור מההגדרה המילולית של המילה ערום, למשמעות פסיכולוגית תודעתית, אז ספר החינוך מציע לאדם מוצא אחר. מי שחש עצמו ללא אחיזה בקודש, יכול ברגע אחד בלי לזוז מהכיסא להגות באותם ששת המצוות התמידיות, ובזה הוא מקיים מצוות עשה מהתורה. מספיקה מחשבה כדי לעשות דבר השקול לאמירת שמע ישראל, הנחת תפילין או כל מצווה אחרת מהתורה.

מעבר ליכולת להאחז בעשיה ממשית באמצעות מחשבה והתבוננות בלבד, תרגול של מודעות לששת המצוות התמידיות מייצר גם עוגן הצלה בחיי היומיום, בזכות תרגול והפנמת המצוות, מעגן האדם אהבת ה’ ויראת ה’, ואת המודעות לנזק של דמיון לא מבורר, או כמו שמצטט ספר החינוך את לשון התורה: שלא תתורו. תרגול ששת המצוות התמידיות משנה את התודעה של האדם ומסייע לו להפנים את תפיסת העולם האמונית של מציאות אלוהית אחידה הפועלת ומכוונת את האדם בכל רגע ורגע.

חכמי הקבלה לקחו את ששת המצוות התמידיות צעד אחד קדימה. מכיוון שהמספר שש מייצג את ששת הכיוונים. הם יצרו מהמצוות התמידיות מסגרת תודעתית מקיפה את האדם מלמעלה, למטה וארבעת הכיוונים, ובכך יצרו מדיטציה יהודית שמאפשרת בעזרת דמיון מודרך להקיף את האדם במציאות אלוקית. הרחבה של גישה זו, בה כל אחת מהמצוות של ספר החינוך מורחבת לתמונה קבלית שלמה, ניתן לקרוא בהנחיות שנכתבו לפי הרב גינסבורג. ולא אני, ולא כאן המקום להרחיב.

לצערי, מעבר לספר החינוך ואלה שציטטו אותו, לא מצאתי מי שעוסק ומגדיר את המצוות התמידיות. כך שמלבד העיקרון המעוגן והכתוב שישנם ששה מצוות תמידיות שניתן וצריך לבצע בכל רגע ורגע, האחריות לפיתוח ששת המצוות לתוכנית עבודה מבוססת, עם הנחיות מפורטות, נשאר בידי מי שמעוניין להשתמש בשיטה. וכשניסיתי לעשות זאת בפועל בפעם הראשונה, ולהקיף את עצמי מששת הכיוונים, נזכרתי בנושא עליו דיבר אותו הידיד, והבנתי שלפני שאקפוץ מספר מדרגות ואנסה לדמיין את השש, כדאי לחזור להביט בנשימה כדי ללמוד קודם איך להתרכז ולעגן את התודעה.
———————-

לאחר שדברים אלו נכתבו, מצאתי את עצמי נעזר וחוזר והוגה בששת המצוות התמידיות כשיטה לעיגון התודעה בעיקר. כל שאולי הציור הקבלי של ששת המצוות כששת הכיוונים המקיפים את האדם גדול עלי, אבל מצאתי שהספירה והחזרה המסודרת על המהלך של המצוות מהאמונה ואזהרה שלא תתורו, מהווה שיטה יציבה ופשוטה לעגן את התודעה למרכז כובד אמוני ומבוסס.