באחד ממעגלי השיח עלתה השאלה: מה עושים עם אותם דחפים שוודאי לא נמצאים בצד החיובי. השיחה התחילה ביחס לספרי המוסר המקובלים, המונים מידה אחר מידה, ולכל אחת מהם ממפים עצות כיצד לרסן, לכוון או לבלום את ההתפרצות החיצונית מעל פני השטח. נראה שלא היה חולק על כך שכיום יש לחפש דרך יותר כוללת, שאינה מרסנת את ראשי הנחש אלא יורדת לשורשי הדברים.

השאלה האם לעקור או להעיק יחורים עלתה כשתי גישות שונות ביחס למבנה הנפש. האם, כמו שנדמה במבט ראשון ביהדות, שיצר האדם רע מנעוריו. לכן על האדם להיות בכוננות תמידית, כדי לתפוס ולעקור את שורשי הרוע שינסו לצוץ ללא הרף. או שנפש האדם רוצה לחזור למקורה ולהאיר, ורק השעור שבעיסה מעקב. כי אם כך, הרי שמה שנדרש הוא להסיר את העקבות. במילים יותר פשוטות, האם האדם צריך ללמוד לרסן את עצמו, או להעמיק וחפש את הסיבה החיובית שבשורש הנטיות השליליות.

דוגמאות ממשיות לא חסרות. האם את הדחף לפתוח את המקרר צריך לבלום בכוח, או לזהות את דלת המקרר כתמרור המכוון להביט פנימה בצורך לקבל נחמה. נכון, קל יותר לכתוב מאשר לעשות. אבל עדיין, ניתן להילחם או בדחפים אסורים, או לחפש ולזהות את הסיבה הפנימית לצימאון, המושכת את התודעה לכיוון זה.

אפשר להשוות את זה לשיטה של מארי קונדו לסידור. במקום להתמודד ללא הפסקה עם אי סדר, ולהאבק בכאוס החוזר שוב ושוב, יש להביט בכל פריט ופריט, ולהבין אותו, לתת לו את המקום אותו הוא צריך. שכן אם הפריט לא מצא את מקומו באשפה, סימן שיש לו אחיזה וחשיבות בנפש. אז במקום להאבק בו, לחבק אותו, להודות לו, להבין את הצורך שלו. ואז או שימצא את מקומו הראוי, או שיסתיים תפקידו.

בתוך אותו השיחה דנו בהתבוננות המתבצעת בזמן מדיטציה היהודית. כיצד מביטים ברצונות השונים העולים בנפש, כיצד בוחנים אותם במרחב המוגן של המדיטציה. אז עלתה השאלה האם אין צורך לרסן ולבלום את התשוקות שליליות העולות באותה השעה. התשובה שניתנה היא משיטת מדיטציה המיוחסת לארי הקדוש, בה יש להביט בכל דבר דרך אותיות י-ה-ו-ה. בשיטה זו מאפשרים לכל מחשבה לצוף כפי שהיא, ואז ללא ביקורת מביטים בה לכל עומקה, מביטים בה בהבנה שלא נותנים אמון בגילוי החיצוני של המחשבה זו, אלא ממתינים שתתפוגג. ומתוך אותו זרם תודעה המתערבל ללא הרף מבינים את הצימאון האמיתי המתרחש בפנים, המעלה ומציף את התשוקות השונות. מחפשים את האותיות הקדושות המרכיבות את המציאות. כך במקום לדחות או לרסן את התשוקות, מחבקים אותם, נותנים לצורך האמיתי העומד מאחריהם את מקומו האמיתי. ומאפשרים לגילויים החיצוניים להעלם מעליהם.

נכון, קל יותר לכתוב מאשר לעשות. אבל בתרגול עקבי ניתן לראות כיצד שכבות של עקבות ותשוקות רדודות מתפוגגות וחושפות יצרים אפלים ומאיימים בהרבה. יש מי שנרתע וחוזר להתמודדות הרגילה, יש מי שנבהל ועובר למאבק מסוכן ישירות כנגד אותם השדים. אבל המתמיד לחפש את אותיות ההוויה מאחרי השדים, רואה לאט לאט כיצד הם מאבדים את כוחם, ומאחריהם מתגלא צימאון עליון לחרות של קדושה.