“נזירים, אני אלמדכם על הכול. הקשיבו לזאת. ומהו הכול? העין והצורות, האוזן והצלילים, האף והריחות, הלשון והטעמים. הגוף ותחושותיו, התודעה והתופעות המנטליות. זה נראה הכול. אם מישהו יאמר כך: לאחר שידעתי את כל זה, אדע ‘כול’ אחר – זו התפארות ריקה מצידו. אם יישאל על כך, הוא לא יוכל להשיב, …

מהות התרגול תמיד זהה: במקום ליפול קורבן לתגובת השרשרת של נקמנות או של שנאה עצמית, אנחנו לומדים אט אט לתפוס את התגובה הרגשית ולעזוב את פרטי הסיפור. אז אנו חשים את התחושה הגופנית באופן מלא. דרך אחת לעשות זאת היא לנשום אותה אל תוך לבנו. באמצעות הכרה ברגש, עזיבת כל הסיפורים …

אף אחד לא יכול להדריך אותך. אין קווים מנחים, כי אף אחד לא יודע. אילו ידעתי, הייתי מנחה אותך. אדם כזה לא יכול להדריך או להוביל אותך לשום מקום… זה לא אומר שקיים איזה כוח מחוץ לך. הפוטנציאל לכך כבר קיים בך, יש בך את היכול להתפוצץ. אם עקב מקרה …

כל עוד הדעת מצליחה לשבור הרגל אחד, ובאותו התהליך עצמו יוצרת במקומו הרגל אחר, היא כמובן לעולם לא תצליח להיות חופשייה. ורק הדעת החופשיה מסוגלת להכיל דבר שהוא מעבר לעצמה. @ תרגום חופשי מדבריו של יו ג’י קרישנמורטי‎.

כל תנועה, בכל כיוון, בכל מישור, היא גורם הרסני ביותר לתפקודו החלק והשלו של האורגניזם החי, שאין לו כל עניין בחוויותיך הרוחניות, לא משנה עד כמה בלתי רגילות הן. מרגע שהיתה לך חוויה רוחנית אחת, נגזר עליך שתהיה בך דרישה לעוד ועוד מאותו הדבר, עד שלבסוף תרצה להישאר במצב הזה …

במקום לגשת אל החומות והמחסומים עם פטיש, אנחנו מקדישים להם תשומת לב. מתקרבים אליהם בעדינות ובכנות. נוגעים בהם ומריחים אותם ולומדים להכירם היטב. אנחנו מתחילים תהליך של הכרה בסלידות שלנו ובהשתוקקויות שלנו. אנחנו מתחילים להתוודע אל האסטרטגיות ואל האמונות שבהם אנחנו משתמשים כדי לבנות את החומות. אילו סיפורים אנחנו מספרים …

זרע מחשבה – קצור פעולה, זרע פעולה – קצור הרגל, זרע הרגל – קצור אישיות, זרע אישיות – קצור גורל. @ אמירה מוכרת שהועתקה מאחרית דבר מהספר דברי הבודהה, תרגומים מתוך הכתבים הבודהיסטים המוקדמים. מאת אסף סטי אל-בר וקרן ארבל

כשמגיעים אל אותו מקום עדין ונרעד, יכולה להתחולל תמורה. ייתכן שנחוש שם מתוחים ולא בטוחים, אבל נחוש גם הקלה גדולה. אם פשוט נישאר שם, ולו לרגע אחד, נחוש זאת כמעשה טהור של נדיבות כלפי עצמנו. כמובן, נדרש אומץ על מנת שנחמול מספיק כדי להכיל את הפחד שלנו, ואנחנו חשים שהדבר …

לעיתים קרובות מדי אנחנו מתנהגים כמו ציפורים מפוחדות שאינן מעזות לעזוב את הקן. הנה אנחנו יושבים בתוך קן שמדיף ריח רע, שלא מילא את ייעודו זמן ארוך מדי. אף אחד לא מגיע להכיל אותנו. אף אחד לא מגן עלינו ומחמם אותנו. ועדיין אנו מקווים שאימא-ציפור תגיע. אנחנו יכולים לעשות לעצמנו …

אתה לא פועל בטבעיות כי האידיאל שהציבה בפניך החברה או התרבות עיוות את פעולותיך הטבעיות. אתה פוחד לפעול בטבעיות, כי נאמר לך כיצד עליך לפעול. הדברים הקיימים פועלים מעצמם בצורה חלקה ומכאנית, אתה לא צריך לעשות אתם כלום. ככול שתנסה יותר, כך תגדל ההתנגדות שתיצור. @ מתוך “המצב הטבעי”. במילותיו …