איננו יכולים לצפות לכך שתמיד נצליח לתפוס את עצמנו ברגע ההיסחפות לתגובה המותנית שלנו. אבל כשאנחנו מתחילים לתפוס את עצמנו לעיתים קרובות יותר ולשבש את דפוסי ההרגלים שלנו, אנחנו יודעים שאימון הבודהיצ’יטה מחלחל פנימה. תשוקותנו לעזור – לא רק לעצמנו אלא לכל היצורים החיים – צומחת לאטה. @ מתוך “המקומות …

מהות התרגול תמיד זהה: במקום ליפול קורבן לתגובת השרשרת של נקמנות או של שנאה עצמית, אנחנו לומדים אט אט לתפוס את התגובה הרגשית ולעזוב את פרטי הסיפור. אז אנו חשים את התחושה הגופנית באופן מלא. דרך אחת לעשות זאת היא לנשום אותה אל תוך לבנו. באמצעות הכרה ברגש, עזיבת כל הסיפורים …

במקום לגשת אל החומות והמחסומים עם פטיש, אנחנו מקדישים להם תשומת לב. מתקרבים אליהם בעדינות ובכנות. נוגעים בהם ומריחים אותם ולומדים להכירם היטב. אנחנו מתחילים תהליך של הכרה בסלידות שלנו ובהשתוקקויות שלנו. אנחנו מתחילים להתוודע אל האסטרטגיות ואל האמונות שבהם אנחנו משתמשים כדי לבנות את החומות. אילו סיפורים אנחנו מספרים …

כשמגיעים אל אותו מקום עדין ונרעד, יכולה להתחולל תמורה. ייתכן שנחוש שם מתוחים ולא בטוחים, אבל נחוש גם הקלה גדולה. אם פשוט נישאר שם, ולו לרגע אחד, נחוש זאת כמעשה טהור של נדיבות כלפי עצמנו. כמובן, נדרש אומץ על מנת שנחמול מספיק כדי להכיל את הפחד שלנו, ואנחנו חשים שהדבר …

לעיתים קרובות מדי אנחנו מתנהגים כמו ציפורים מפוחדות שאינן מעזות לעזוב את הקן. הנה אנחנו יושבים בתוך קן שמדיף ריח רע, שלא מילא את ייעודו זמן ארוך מדי. אף אחד לא מגיע להכיל אותנו. אף אחד לא מגן עלינו ומחמם אותנו. ועדיין אנו מקווים שאימא-ציפור תגיע. אנחנו יכולים לעשות לעצמנו …