איננו יכולים לצפות לכך שתמיד נצליח לתפוס את עצמנו ברגע ההיסחפות לתגובה המותנית שלנו. אבל כשאנחנו מתחילים לתפוס את עצמנו לעיתים קרובות יותר ולשבש את דפוסי ההרגלים שלנו, אנחנו יודעים שאימון הבודהיצ’יטה מחלחל פנימה. תשוקותנו לעזור – לא רק לעצמנו אלא לכל היצורים החיים – צומחת לאטה. @ מתוך “המקומות …

מהות התרגול תמיד זהה: במקום ליפול קורבן לתגובת השרשרת של נקמנות או של שנאה עצמית, אנחנו לומדים אט אט לתפוס את התגובה הרגשית ולעזוב את פרטי הסיפור. אז אנו חשים את התחושה הגופנית באופן מלא. דרך אחת לעשות זאת היא לנשום אותה אל תוך לבנו. באמצעות הכרה ברגש, עזיבת כל הסיפורים …

במקום לגשת אל החומות והמחסומים עם פטיש, אנחנו מקדישים להם תשומת לב. מתקרבים אליהם בעדינות ובכנות. נוגעים בהם ומריחים אותם ולומדים להכירם היטב. אנחנו מתחילים תהליך של הכרה בסלידות שלנו ובהשתוקקויות שלנו. אנחנו מתחילים להתוודע אל האסטרטגיות ואל האמונות שבהם אנחנו משתמשים כדי לבנות את החומות. אילו סיפורים אנחנו מספרים …

כשמגיעים אל אותו מקום עדין ונרעד, יכולה להתחולל תמורה. ייתכן שנחוש שם מתוחים ולא בטוחים, אבל נחוש גם הקלה גדולה. אם פשוט נישאר שם, ולו לרגע אחד, נחוש זאת כמעשה טהור של נדיבות כלפי עצמנו. כמובן, נדרש אומץ על מנת שנחמול מספיק כדי להכיל את הפחד שלנו, ואנחנו חשים שהדבר …

לעיתים קרובות מדי אנחנו מתנהגים כמו ציפורים מפוחדות שאינן מעזות לעזוב את הקן. הנה אנחנו יושבים בתוך קן שמדיף ריח רע, שלא מילא את ייעודו זמן ארוך מדי. אף אחד לא מגיע להכיל אותנו. אף אחד לא מגן עלינו ומחמם אותנו. ועדיין אנו מקווים שאימא-ציפור תגיע. אנחנו יכולים לעשות לעצמנו …

להישאר עם הרעיעות הזאת – עם לב שבור, עם בטן מקרקשת, עם תחושת חוסר-האונים והרצון להתנקם – זהו הנתיב להתעוררות אמיתית. דבקות בחוסר הוודאות, פיתוח המיומנות להירגע בעיצומו של הכאוס, עמידה איתנה בפני החרדה – זהו הנתיב הרוחני. סיגול היכולת לתפוס את עצמנו, בעדינות ובחמלה לתפוס את עצמנו, זה נתיב …

כשאנחנו נעשים חקרנים לגבי הדברים האלה, ומתבוננים בהם, בוחנים בסקרנות, מי אנחנו ומה אנחנו עושים, מה שנראה אולי כבעיה הופך למקור של חוכמה. המוזר הוא שסקרנות זו נוגסת במה שאנו מכנים – כאב/אגו או התרכזות-בעצמי, והראייה שלנו מתבהרת. בדרך כלל אנחנו פשוט נסחפים עם רגשות העונג או הכאב. אנחנו יוצאים …

ככלל, אנחנו מתייחסים לכל צורה של חוסר נוחיות כחדשות רעות. אבל למתרגלים או ללוחמים רוחניים – אנשים עם מידה של רעב לדעת את האמת – רגשות כמו אכזבה, בושה, רוגז, טינה, כעס, קנאה ופחד, במקום שיהיו חדשות רעות, הם, למעשה, רגעים בהירים מאוד המלמדים אותנו, איפה אנחנו מסתירים משהו. הם מלמדים …

אך כשנזהה ארעיות כארעיות, נוכל גם להבחין מהי תגובתינו לארעיות. זה נקרא קשב, מודעות, סקרנות, חקרנות, תשומת לב. לא משנה איך נקרא לזה, זה תרגול מועיל ביותר, התרגול של להכיר את עצמנו עד הסוף. כשסבל עולה בחיינו, נוכל לזהות אותו כסבל. כשאנחנו חולים, כשאנחנו מזדקנים, כשאנחנו גוססים – כשאנחנו רואים …

להיות חי באופן מלא, להיות אנושי באופן מלא ולהתעורר לגמרי זה להיזרק כל הזמן מהקן. להיות חי באופן מלא זה להיות תמיד בשטח הפקר, לחוות כל רגע כחדש ורענן לגמרי. לחיות זה להיות מוכן למות שוב ושוב. מנקודת הראות הערה, אלה החיים. המוות הוא הרצון להחזיק במה שיש לך, ושכל …