השפת אמת ממקד את המבט, שאסור לאדם להביט בהפסד, אלא בעצם המאבק. להבין שהנפילה לא מייצגת את הרצון האמיתי, אלא בדיוק להפך: הרצון האמיתי מתברר מתוך זה שהיה מאבק. דווקא המחלוקת, וגם אם חלילה הפסדנו, דווקא המחלוקת מבררת את הנקודות החשובות לאדם.

בדרך כלל, בכל חג שבועות, אני משתדל לבחור נושא להגות בו, דבר שמכניס אדרנלין ללימוד כך שקשה להירדם בלילה, וממקד ומגדיר מטרה. עוד בתחילת הלילה פגשתי ידיד והחלפנו רעיונות. הוא סיפר שהוא מנסה לברר את הבעיה בלקפוץ מדרגה, כלומר בניסיון לפעול מבמדרגה גבוהה מזו שבה אתה נמצא, ואני סיפרתי לו …

ישנה מחלוקת מפורסמת בגמרא בערובין, בה חולקים שמאי והלל האם נוח לו לאדם שנברא, או שעדיף היה שלא להמשיך להשתתף במעגל הסמסרה, כלומר שלא להוולד. הכרעת הגמרא היא: נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו הנעם אלימלך בפרשת בחוקותי תוהה על התשובה המוזרה, שנראת …

ישנה מדיטציה בודהיסטית מפורסמת המכונה “מדיטצית מוות”. ובניסוח מערבי: “אם אמות הלילה, מהו הדבר החשוב ביותר שאוכל לעשות עם שארית חיי”. אבל מדיטציה זו מופיעה כשיטת התבוננות יהודית עתיקה עוד מהתורה ועד לספרי הדורות האחרונים.

ספרי המוסר מלאים בהדרכות ודרכי התמודדות עם הכוחות השונים המנווטים ומושכים את האדם, או בכינוי הפחות נעים: פיתויי היצר. ישנם ספרים המציעים לאדם לראות מולו את דמותו של רבו, יש המציעים לדמיין את ההשפעה של המעשה בעולמות העליונים ויש הקוראים לאדם לשקול שכר מצווה כנגד הפסדה. אלא שהמשותף לרוב השיטות הוא הניסיון להמודד …

אחת הטכניכות הראשונות שהמליצו לי כדי להשקיט את התודעה בתרגול מדיטציה, היא ספירה. ספירה פשוטה מאחד עד עשר, ואז חזרה לאחור, מעשר לאחד. אותה ספירה פשוטה ו”משעממת” מייצרת לתודעה עוגן אליו הוא יכול להתכוונן. אותו התרגיל היה מבחינתי הראי הבוטה ביותר שהצביע עד כמה אני רחוק מעצמי ועד כמה קשה עד בלתי אפשרי לשמור על ריכוז, …

מביא הנעם אלימלך בפרשת צב את ההדרכה ההדרגתית המביאה את האדם לקדושה. וצריך להלביש עצמו ‘מידו בד’, רצה לומר, שצריך לתקן עצמו במידותיו בהתבודדות מחשבתו. השלב הראשון הוא תיקון הרצון בהתבודדות המחשבה, בתוך התודעה עצמה. שכן אין כל טעם לדון ברצון לקדושה בפני מי שאינו מעוניין בכך. לכן לפני שעוסקים בדרכי …

די לקרוא את הפסוקים הראשונים כדי לראות מייד כיצד אנו נקראים להתעורר ולהיות מודעים לדינמיקה של התודעה המשטה בעולם: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם… בקריאה פשטנית נראה שיש טעות בפסוק: למה בני ישראל נקראים לקחת תרומה לה’ ולא לתת תרומה. …

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ–וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ… וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל… וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם. …

בפרשת יתרו כתוב: “לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.” כמובן שאין המקרא יוצא מידי פשוטו, ומופיע כאן איסור לעבוד עבודה זרה: להשתחוות לפסל או לאלילים כלשהם. אלא שבתוך אותו האיסור ישנו יסוד עמוק מהתפיסה הסתמית שאין להתייחס לגוש מתכת או אבן כאל. כאן ישנו איסור …