אותם הסוללים דרך חדשה אל אותו מקור מים חיים, הרי הם כסוללים דרך חדשה בתוך יער עבות, אליו אין קרני השמש מסוגלים להגיע. מקווים הם שדרכם דרך ישרה ומתפללים שהמצפן הפנימי שמורה להם את הדרך אשר ילכו בה עודנו מצביע לעבר המזרח. די בסטיה כמלא הנימה כדי להסיט אותם מדרכם ולהוביל אותם לעבר עמקים אפלים.

בתוך אותה אפילה של אי וודאות, על המהלך להיות בטוח בעצמו, אחרת האפילה המכסה כל תגרום לו לקפוא במקומו. עליו לשכנע את עצמו, שכן אין בדרכו ציוני דרך שיורו לו שאכן דרכו נכונה. אך מנגד, עליו לבדוק את עצמו, שכן המסוכן מכל הוא זה שמתחיל להצדיק פסיעה לא נכונה.

דרך זו היא דרכם של אילו המנסים לפלס דרכם לעבר חידוש הנבואה. רמוסים בידי אלפיים שנות חשיכה, מבוססים בביצה של חוסר אמונה ותורה שנאלצה להסתגר בעצמה. בחרדת קודש עליהם לפלס דרכם, ולנכש את המכשולים, להיזהר שחלילה לא יעקרו נטיעות בדרכם. עליהם להביט בעיניים מלאות אבק לעבר מקור האור, ולקוות שאכן הם פוסעים בדרך הנכונה. עליהם לשמוע כל דבר ביקורת ולשבת על כל פסיעה שבע נקיים, ועם זאת לא לעצור לרגע מדרכם הבודדה.

זו היא דרכם של השואפים לחידוש הנבואה. בין אם אילו הפוסעים פסיעות מדודות בנתיב הנזירים, בין אם אילו המביטים אל על במסלולם העמוק מיני ים של המקובלים ובין אם אילו המודדים כל שעל בדרכם של המדקדקים. אך מסוכנת מכולם היא דרכם של המחדשים, הבוררים להם דרכים חדשות לדרישת האל, תוהים האם השיטה שגבשו לעצמם וכינו כמדיטציה יהודית אכן נכללת בתחום השבעים.