כבר נכתב על שיטת הדמיון המודרך ועל השימוש העתיק יומין במדיטצית דמיון מודרך היהודיות, אלא שבתוך אותה הכותרת ישנם שני סוגים שונים לחלוטין של טכניקות, שכל אחת מהן באה להשיג מטרה שונה. כך שלא ניתן להניח לנושא בלי לפרט ולחלק בין הסוגים השונים של שימוש בדמיון מודרך.

קודם בואו לבהכ”נ בעוד שהוא עדיין בהחצר בהכ”נ יאמר “בבית אלקים נהלך ברגש”. וירגיש וירתע עצמו בהכנסתו לבהכ”נ מרוב פחדו וימתין וישהא מעט ויאמר: “ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך”.

כשהפסיכולוגיה המערבית גלתה את הדמיון המודרך, היא ראתה בזה כלי שמאפשר שינוי מבנה המוח, ועיצוב אופן החשיבה. הפעמון של פבלוב, בניסוי ההתניה המפורסם, הראה שקשרים בין התאים האפורים יכולים להשתנות ולחבר אלמנטים שאין בניהם קשר ממשי. משם הגיעו במהירות לתובנה שניתן לקרב שתי מחשבות זו לזו, או להשפיע על זרם התודעה באמצעות הדמיות או חשיבה מונחת. די שהאדם יצייר לעצמו תגובה שונה לאותה הסיטואציה, כדי לגרום לו להגיב באופן שונה. או שעל האדם לחזור על גירויים שונים בסביבה שונה כדי לגרום לגוף להעלות תגובות שונות. ומכאן צמח זרם משמעותי שעוסק בדמיון מודרך כדי לגרום או למנוע תגובה מסויימת למצב נתון.

לשיטה זו שימוש נפוץ גם באורח החיים היהודי, למשל בציטוט שהובא מהמשנה ברורה, בה מנחים את האדם לעצור רגע לפני שהוא נכנס לבית הכנסת כדי להבדיל בין עולם החול, לבין עולם הקודש. רגע לפני שהוא נכנס פנימה עליו להיזכר שהוא עומד לפסוע בבית אלקים, על כל עולם הדימויים הקדוש שמשתמע מזה, ולהזכיר לעצמו את היראה הראויה למי שנכנס למקום שכזה. באותו האופן נעשה שימוש במדיטציה יהודית בדמיון מודרך בקיום מצוות רבות ובתיאורים השונים המופיעים ב”יהי רצון” שלפני קיום המצווה.

הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע, מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון

שימוש שונה לדמיון מודרך, שאינו קשור ליצירת קשר תודעתי, או יצירת מערך אסוציאציות לפרט כזה או אחר, הוא השימוש בדמיון כדי לעורר שינוי תודעתי מלא באדם המדמיין, או מצייר. כאשר אנו שקועים בחברה כלשהי, אנו סופגים את מערכת הנורמות ונקודת הייחוס של אותה התרבות. לכן אילו המעוניינים לעגן ולהעמיק בליבם את קרבת האל, צרכים באופן תמידי להשתמש בדמיון כדי להעמיק בקרבם את החותם הראוי לאותה הקרבה. לצורך זה פיתחו דתות רבות מערך דימויים רחב שנועד להשאיר חותם על האישיות, כל דת או קבוצה בהתאם לתפיסה היחודת להם לגבי מיקומו ורצונותיו של האל.

אם נתייחס באופן ספציפי לציטוט המובא, הרי פרקטיקה זו, בה האדם מצייר וזוכר את הארעיות שלו בעולם, ואת זה שבסופו של יום עליו לתת את הדין על כל רגע ורגע, נועדה לגרום לאדם להרגיש בכל רגע נתון את האל הבוכן ורושם. באותו אופן קבוצות אחרות מציירות לעצמן את גדלות האינסוף, אימת יום הדין, את האור האוהב המקיף או כל דבר אחר. אלא שכולם מנסות באותו האופן להשפיע על זוית הראיה בה האדם מפרש ופועל בעולם, ולחדד את ההתנהגות הנראית בעיניהם כתואמת את רצון האל.

חוס נא וחמול על עולמות היקרים שנבראו בחכמה ובתבונה ובדעת. והזהר שלא תגרום ח”ו עיקום וקלקול לכולם במחשבה אחת אשר לא טובה ח”ו

פן נוסף ויחודי למדיטציה יהודית שאינו קיים בדמיון מודרך בפרקטיקות שאינם דתיות, הוא התפיסה שמחשבה יוצרת מציאות, אבל לא ברובד של שינוי תודעה, אלא מחשבה משפיעה באופן ישיר על המציאות באמצעות השתלשלות עולמות, יניקה או שלל מערכים אחרים. כאן ניתן לציין את נחש הנחושת, חוני המעגל ועוד רבים ששינו מציאות פיזית באמצעות תפילות, פעולות או כוונות. אלא שבניגוד לשימושים האחרים של דמיון מודרך במדיטיצה יהודית, הרי שבזה אין כל הבנה, ולכן אין כל כוונה להרחיב, לפרט או לנסות לעסוק.

אבל בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה, ובזכות אותם העינויים והסגופים שעשית בימים שקדמו וגם עתה אתה מחזיק בהם, הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה ושלא אעזבך ולא אנטשך, וכן עשיתי כאשר אתה רואה בעת הזאת שאני מדבר אתך כאשר ידבר איש אל רעהו

פן אחרון שגם הוא יחודי הנובע מעבודה רוחנית ופעולות מעשיות שונות הוא יצירת קשר עם עולמות רוחניים, בין אם מדובר במלאכים, רוח הקודש ואף נבואה. פן זה הוא המסתורי והמסוכן מכולם, שכן אדם שכתב קמע, אם לא הועיל, כנראה שלא הזיק. בניגוד לאותו האחד השומע את הקול שצריך לבחון את עצמו בכל רגע ורגע מחדש האם הוא אכן שומע קולות אלוקיים או שבוי בדמיונות כוזבים.

פן אחרון ומסתורי זה, הוא היעד האמיתי והנכסף של כל מי שמשתוקק לקרבת אלוקים, והוא התשובה הפראדוקסאלית לשאלה “איכ”‘ בה האדם יודע את עצמו בכך שהוא אינו. אבל לא זה נושא המאמר.