המבורך החזיק בידו כמה עלי סימספא ופנה אל הנזירים: “מה דעתכם, נזירים, היכן יש עלים רבים יותר: בידי, או על עצי הסימספא שמעלינו?”

“אדוני, מספר העלים שבידך קטן בהשוואה למספרם הרב של העלים על עצי הסימספא שמעלינו”

“כך בדיוק, נזירים, מעט הוא מה שביטאתי בפניכם, לעומת עושרן של הידיעות הישירות והמיוחדות שהשגתי. ומדוע לא ביטאתי אותן באוזניכם? משום שאין הם מועילות, אין הן שייכות לעיקרי חיי התרגול הרוחני, הם אינם מובילות להתפכחות, לדעיכת ההשתוקקות, להפסקה, לשלווה, לידיעה ישירה ומיוחדת, להתעוררות מלאה, לניבאנה. זאת הסיבה שלא ביטאתי אותן באוזניכם.

ציטוט זה, המובא מהדרשה בחורשת עצי הסימספא בתרגומה של קרן ארבל, מבטא באופן חד משמעי עיקרון שחוזר בדרשות רבות של הבודהה: באתי להראות את הדרך להתפכחות ולהערה, ולא יותר מכך. ישנם דרשות רבות בהם אנשים פנו לבודהה בשאלות, פעמים בנוגע למהות האני: האם קיים אני נבדל, או שלא. פעמים בשאלות שקשורות ליקום ולפעמים שאלות שנוגעות לתאולוגיה או נושאים אחרים, בכולם הקפיד הבודהה שלא לעסוק בנושאים שאינם קשורים לתרגול או למה שניתן לחוות באופן ישיר.

אם נבחן את רשימת רשימת הדברים שציין הבודהה, נשים לב שמדובר בתיאור של שלבים שונים בתנועה פנימית. ישנו הקו ברור השוזר בין התפכחות, דעיכת ההשתוררות, הפסקה, שלווה, ידיעה ישירה, התעוררות וניבאנה (ההכרה משוחררת ממכשולים ומעיוותים תפיסתיים). קו פסיכולוגי תודעתי השוזר מהלך פנימי של האדם עם עצמו.

אבל יותר ממה שמופיע ברשימה, חשוב לשים לב במה שאין בה. בתוך אותה הרשימה, אין התיחסות לרוחניות, אמונות, אלים או תאולוגיה. מסיבה זו הבודהיזם מסתדר מצויין ומשתלב עם כל דת קיימת, או עם חסרונה. הבודהיזם לא חולק על הנחות היסוד של התרבויות איתם הוא בא במגע, אלא פשוט עוסק בדברים שונים. חלוצי הבודהיסטים במערב מרשים לעצמם להעיז לטעון טענה חזקה מזו: ששימוש בפרקטיקות הבודהיסטיות רק יחזק את ראיית המציאות כפי שהיא באמת. כך שלא רק שלא יסתור אותן, אלא יעמיק את התפיסה התאולוגית שהמאמין רואה בבסיס המציאות.

“ובכן, אדוני… אמור לי: האם העולם נצחי? האם רק זה נכון וההפך אינו נכון?”

“פוטהפאדה, לא הצהרתי שהעולם נצחי ושההפך אינו נכון”.

“ובכן, אדוני, האם העולם אינו נצחי?”.

“לא הצהרתי שהעולם אינו נצחי…”

“ובכן, אדוני, האם העולם אינסופי… האם רוח-החיים זהה לגוף… האם הטטהאגטה קיין לאחר המוות… שרוח-החיים היא דבר אחד ושהגוף דבר אחר”

“… לא הצהרתי…”

“אך אדוני, מדוע אדוני לא הצהיר את הדברים האלו?”

“פוטהפאדה, אין הדבר תורם להשגת התכלית, איד הדבר תורם לדהמה, אין זו הדרך להובלת חיים רוחניים, אין הדבר מוביל להתפכחות, לאי-תשוקה, לחדלון, לשלווה, לידע גבוה, להתעוררות, לניבאנה. לכן לא הצהרתי זאת”.

“אך אדוני, מה כל המכובד הצהיר?”.

“פוטהפאדה, כך הצהרתי: ‘זהו סבל, זהו מקור הסבל’ זהו קץ הסבל וזוהי הדרך המובילה לקץ הסבל'”.

כמובן שישנה אמת בטענה, אלא בכל זאת יש דברים שצריך לשם אליהם לב. הדבר הראשון הוא שברגע בו אתה נחשף, קורא ומתרגל תרבות זרה, בעיקר בהערכה ומתוך ניסיון ללמוד, קשה שלא לספוג ממנה השפעות. כך שהנחות היסוד הבודהיסטיות, גם אם אינם עקרוניות לדרכו של הבודהה, קיימות. דבר שני הוא ההשפעה של המורה. פעמים רבות המורים מכניסים את תפיסת העולם לתרגול. גם אם נניח בצד את זה שמדובר ב”שוק פרוץ”, וישנם רבים שלא ראויים להורות, גם המורים הראויים מגיעים עם תפיסת העולם סוביקטיבית, ובמודע או שלא, מלמדים אותה מתוך התרגול ובתוך דבריו של הבודהה.

דבר שלישי ויסודי מהקודמים, הוא הערעור של מימד הקדושה של המציאות. מכיוון שהבודהיזם עוסק בראיה של המציאות כפי שהיא, ומתרגלים התנערות ממה שאינו מובחן, המתרגל עלול לחיות רק את המימד הנראה, ולאבד את הרבדים העמוקים. זה לא מקרה שהנושאים המרכזיים ביהדות, כגון טוב ורע, קדושה וטומאה, לא קיימים בכלל בבודהיזם. אבל זה נושא בפני עצמו שכבר צוטט בדרשה על הכל.

לסיכום, מקריאה של דבריו של הבודהה, בדגש על כתבים מוקדמים, נראה שבודהה בא ללמד את העולם דרכים טכניות להתעורר. הוא לא תכנן להקים דת ובטח שלא לנסח תיאולוגיה. אם חייבים לקטלג, אז נראה שבודהה הקים מחלקה לפסיכולוגיה, והקמפוס, הסנגהה, נועדה בסך הכל לאפשר לתלמידים לעשות על עצמם תרפיה עד התעוררות מלאה. “בסך הכל” ולוואי.

אחרי הדברים, כמובן שיש צורך להביא מספר הסתייגויות:

א. ככול מאסה בסדר גודל של דרשות הבודהה, הנחות היסוד התרבותיות של אותה התקופה באים לידי ביטוי בכל פינה. בין אם מדובר בהופעתם של האלים והיצורים השמימיים השונים או בגלגולי חיים. עם זאת, ברוב המקרים הדברים מובאים כדרך אגב, והבודהה נאמן לעיקרון שהוא בא ללמד רק את מה שמוביל לקץ הסבל ולהתעוררות.

ב. בשונה ממה שנראה בבודהיזם המוקדם, צמחו אסקולות בודהיסטיות רבות שיצרו מדבריו של הבודהה תורה שלמה, המכסה את כל המציאות. בין אם מדובר באילו שהאהילו את הבודהה עצמו, או אילו שהלבישו את הכלים הבודהיסטיים על תפיסות עולם קיימות. נראה שכולם צמחו הרבה אחרי מותו של הבודהה, וסביר להניח שהוא היה מתנער מחלק לא מבוטל ממה שהם למדו.

הציטוט מתוך הדרשה בחורשת עצי הסימספא פורסם בספר “דברי הבודהה, תרגומים מתוך דברי הבודהה המוקדמים”. תרגום קרן ארבל. הוצאת אוניברסיטת אביב.

הציטוט של השיחה עם פוטהפאדה הועתק מהשיחה עם פוטהפאדה, מתוך קובץ השיחות הארוכות של הבודהה, תרגום הדיגהה ניקאיה מאת שי שוורץ.

תרגום המונח ניבאנה הועתק מאתר תובנה.