אל מעין הנבואה הננו נקראים, צחיי צמא אנחנו, אבל מעין גנים מקור מים חיים לפנינו הוא. החפצים הטובים שכל הסולת האנושית מתפארת בהם, ושוקקת אליהם, תמיד בכל דור ודור ובכל עת, מתחדשת בהמון חידושיה במעשה ובהכרה, בשאיפה ובנטיה, כולם הנם גם חפצינו, אבל עוד עליון מכל, הוא מה שאנו חפצים …

אני מדברת עם מי שמולי, לא עם זו שאצלי בראש, לא עם מי שהיא היתה אתמול או בכל רגע אחר. אלא עם זו שמולי. מי היית ללא הסיפור שאת מספרת לעצמך? מי או מה היית ללא הסיפור? בהירות יקרה ומתרחבת שלעולם לא נתקעת או נעצרת. חירות היא זכות מלידה, חירות מסבל היא …

מטרת התרגול הבודהיסטי היא להפסיק את פעולת המזהמים האלה. השיטה הבסיסית להשגת מטרה זו היא להשיב את התודעה למצבה הטבעי – מצב של צלילות ושקט. הצלילות מאפשרת לראות את הדברים כפי שהם באמת, להגיע להתעוררות מלאה. @ מתוך “בודהיזם, היסטוריה הגות ותרגול. מאת רופרט גתין.

הרהור במוות ובארעיות הוא הצעד הראשון להפיכת חייך למשמעותיים. ייתכן שעולה בך המחשבה, שהיות ועליך למות במוקדם או במאוחר, אין שום טעם לנסות לחשוב על המוות עכשיו, כי זה רק ידכא אותך וידאיג אותך. אולם, מודעות למוות ולארעיות יכולה להועיל רבות. אם תודעתינו נשלטת על-ידי ההרגשה שאיננו כפופים למוות, לעולם …

במרחק בין הנבואה להארה, רב הדומה מהשונה. שניהם בנויים על חוויה צלולה של המציאות, בה ה”אני” אינו נוכח אלא מהווה מציאות צלולה שמאפשרת להוויה להשתקף ולהקרין דרכה. אלא שבין הנבואה להארה ישנו הבדל תהומי, שבעוד ההארה רואה את המציאות, הנבואה שומעת אותה. ההארה מביטה במציאות הנוכחת ברגע זה, שהרי אין הראיה …

להיות מאושר זה אינו הישג. אתם זוכרים כאשר הייתם בני חמש, משהו היה צריך לגרום לכם להיות לא מאושרים. כיום משהו צריך לעשות אתכם מאושרים… אושר הוא מצב טבעי לאדם ולא הישג. @מתוך שיחה של ג’גי ואסודב “סדגורו”באוקפורד.

הדרך בה אתה חווה את החיים נוצרת רק מתוכך. ומה שנוצר מתוכך בהכרח נוצר בדרך שלך. אלא שכרגע כל אחד יכול לשמח אותך, מה שאומר שכרגע אתה נמצא בשיעבוד, משהו אחר מחליט מה קורא בתוכך. וזה מצב נוראי להיות בו. @מתוך שיחה של ג’גי ואסודב “סדגורו”: כלים אלו יכולים לשנות לחלוטין את הבריאות …

המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה איננה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על …

כל הדברים שמתגלים, מתקיימים ומושפעים מדברים אחרים – במילים אחרות, כל הדברים המורכבים – נוהגים לפי כלל הארעיות ובסופו של דבר הם נעלמים. הם אינם יכולים להתקיים לנצח, בלי שיום אחד יעלמו. כל היקר לנו והקרוב לליבנו היום, אין מנוס מהצורך לשומטו ולהפרד ממנו בעתיד. בעוד זמן לא רב, גם …

איננו יכולים לצפות לכך שתמיד נצליח לתפוס את עצמנו ברגע ההיסחפות לתגובה המותנית שלנו. אבל כשאנחנו מתחילים לתפוס את עצמנו לעיתים קרובות יותר ולשבש את דפוסי ההרגלים שלנו, אנחנו יודעים שאימון הבודהיצ’יטה מחלחל פנימה. תשוקותנו לעזור – לא רק לעצמנו אלא לכל היצורים החיים – צומחת לאטה. @ מתוך “המקומות …