ישנו מתח מובנה ביהדות בין הצורך לצייר ציור בנפש לבין השאיפה לראות את הדברים כפי שהם. כפי שכתבתי במקום אחר, הבודהיזם במקורו הינו ניסיון לשחרר את הנפש מהציורים המשעבדים את התודעה, ולכן בהכרח מסמאים את העיניים וגורמים לסבל. שלושות הגורמים לסבל הינם ההאחזות, ההמנעות והבורות. כלומר הדמיון הגורם לציפיה ותשוקה, …

הפער בין בודהיזם ליהדות הוא כרחוק מזרח ממערב. כאן לא מדובר רק בקלישאה או בריחוק פיזי, אלא הריחוק תרבותי, בו השפה ומערכת הסמלים, שבדרך כלל מקרבים, רק מרחיקים ויוצרים אי הבנות. לכן אני מוצא את עצמי נדרש פעם אחר פעם להסביר ולהגן על שתי תרבויות אלו אחת בפני השניה ובפני התפיסה …

ספרי המוסר מלאים בהדרכות ודרכי התמודדות עם הכוחות השונים המנווטים ומושכים את האדם, או בכינוי הפחות נעים: פיתויי היצר. ישנם ספרים המציעים לאדם לראות מולו את דמותו של רבו, יש המציעים לדמיין את ההשפעה של המעשה בעולמות העליונים ויש הקוראים לאדם לשקול שכר מצווה כנגד הפסדה. אלא שהמשותף לרוב השיטות הוא הניסיון להמודד …

הבודהיזם המודרני נהנה לטעון שהוא אינו דת, אלא משהו אחר שיכול להשתלב עם כל מערכת אמונות, וכראיה הוא מביא את שלל הגלגולים ההיסטוריים במעבר מהודו לסין, לטיבט וכו’ עד לגלגול והחדירה העמוקה שלו למערב. בכל מקום הבודהיזם קיבל אופי שונה בהתאם ליסודות התרבותיים עליהם הוא נשען. טענה זו מקבלת משנה …

מטרת התרגול הבודהיסטי היא להפסיק את פעולת המזהמים האלה. השיטה הבסיסית להשגת מטרה זו היא להשיב את התודעה למצבה הטבעי – מצב של צלילות ושקט. הצלילות מאפשרת לראות את הדברים כפי שהם באמת, להגיע להתעוררות מלאה. @ מתוך “בודהיזם, היסטוריה הגות ותרגול. מאת רופרט גתין.

במרחק בין הנבואה להארה, רב הדומה מהשונה. שניהם בנויים על חוויה צלולה של המציאות, בה ה”אני” אינו נוכח אלא מהווה מציאות צלולה שמאפשרת להוויה להשתקף ולהקרין דרכה. אלא שבין הנבואה להארה ישנו הבדל תהומי, שבעוד ההארה רואה את המציאות, הנבואה שומעת אותה. ההארה מביטה במציאות הנוכחת ברגע זה, שהרי אין הראיה …

כל הדברים שמתגלים, מתקיימים ומושפעים מדברים אחרים – במילים אחרות, כל הדברים המורכבים – נוהגים לפי כלל הארעיות ובסופו של דבר הם נעלמים. הם אינם יכולים להתקיים לנצח, בלי שיום אחד יעלמו. כל היקר לנו והקרוב לליבנו היום, אין מנוס מהצורך לשומטו ולהפרד ממנו בעתיד. בעוד זמן לא רב, גם …

אך כשנזהה ארעיות כארעיות, נוכל גם להבחין מהי תגובתינו לארעיות. זה נקרא קשב, מודעות, סקרנות, חקרנות, תשומת לב. לא משנה איך נקרא לזה, זה תרגול מועיל ביותר, התרגול של להכיר את עצמנו עד הסוף. כשסבל עולה בחיינו, נוכל לזהות אותו כסבל. כשאנחנו חולים, כשאנחנו מזדקנים, כשאנחנו גוססים – כשאנחנו רואים …