איננו יכולים לצפות לכך שתמיד נצליח לתפוס את עצמנו ברגע ההיסחפות לתגובה המותנית שלנו. אבל כשאנחנו מתחילים לתפוס את עצמנו לעיתים קרובות יותר ולשבש את דפוסי ההרגלים שלנו, אנחנו יודעים שאימון הבודהיצ’יטה מחלחל פנימה. תשוקותנו לעזור – לא רק לעצמנו אלא לכל היצורים החיים – צומחת לאטה. @ מתוך “המקומות …

כל עוד הדעת מצליחה לשבור הרגל אחד, ובאותו התהליך עצמו יוצרת במקומו הרגל אחר, היא כמובן לעולם לא תצליח להיות חופשייה. ורק הדעת החופשיה מסוגלת להכיל דבר שהוא מעבר לעצמה. @ תרגום חופשי מדבריו של יו ג’י קרישנמורטי‎.