והרי מבואר גודל הצווי על השמת הלב וההתבוננות

וכבר נצטיונו על ענין ההתבוננות:

א. "והיו הדברים האלה על לבבכם": שזהו ענין ההתבוננות ואגדת מוסר וחכמה שהוא הערת השכל.

ב. "ושמתם את דברי אלה על לבבכם": שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שזהו מה שנצטוה על ההתבוננות היטב עד שיכנסו הדברים חקוק על לבו ועל נפשו.

ג. …"ועתה ישראל מה ה' אלוהך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוהך ולאהבה את ה' אלהיכם", וידוע שהדברים המיוחדים לרצון הלב ולכחת הנפש כמו היראה והאהבה והמדות טובות אי אפשר לקיימן כי אם על ידי השגת השכל ושקידת ההתבוננות ועד שיכיר את דברי השכל והתבונה שכן הוא האמת הברור ואז יכנסו בלבו. כי ידוע שאין הלב מקבל אלא הדבר שנתאמת אצלו…

והרי מבואר גודל הצווי על השמת הלב וההתבוננות, הכה כתיב ומלתם את ערלת לבבכם. וידוע שדבלי זה אי אפשר כי אם על ידי התבוננות והשתדלות רב עד שיוכנע מאוד לפני המקום..

@ יסוד העבודה, חלק ב, פרק ו. הרב אברהם וינברג מסלונים זצ"ל

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותנו
הדרך להגיע ל"ועשו לי מקדש"

והנה הדרך להגיע ל"ועשו לי מקדש" הוא כדרך "ויקחו לי תהומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ופירשו בזה הצדיקים, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", היינו הדברים שתשוקת לבבו מיוחדת אליהם והם היקרים אצלו מכל יקר, אותם העניינים רצון השם יתברך מיהודי שימסרם לו לתרומה. וזהו …

מדברי רבותנו
לקלוט ולראות את העולם כמות שהוא

האדם השני אינו משתמש בשיטה הפונקציונאלית שהומצאה על ידי האדם הראשון, הוא אינו יוצר עולם משלו. במקום זאת הוא רוצה להבין את העולם החי, ה"נתון" שבתוכו הוטל. לפיכך, אין הוא עושה מתימטיזציה של תופעות ואין הוא הופך את הדברים למושגים. הוא עומד מול היקום בכול שפע צבעיו, הודו ושגבו, ולומד להכירו …

מדברי רבותנו
אך בפנימיות הנשמה שומע

איתא בדגל מחנה אפריים בשם הבעל שם טוב הקדוש, זי"ע, על מאמר חז"ל "בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב וכו'", שהקשה… מדוע אין שומעים את הבת קול, ואם אין שומעים אותה לשם מה היא יוצאת? ומבאר שכל ההתעוררות והרהורי תשובה הפוקדים את יהודי מזמן לזמן, הכל הוא מכח הבת …