והרי מבואר גודל הצווי על השמת הלב וההתבוננות

וכבר נצטיונו על ענין ההתבוננות:

א. "והיו הדברים האלה על לבבכם": שזהו ענין ההתבוננות ואגדת מוסר וחכמה שהוא הערת השכל.

ב. "ושמתם את דברי אלה על לבבכם": שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שזהו מה שנצטוה על ההתבוננות היטב עד שיכנסו הדברים חקוק על לבו ועל נפשו.

ג. …"ועתה ישראל מה ה' אלוהך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוהך ולאהבה את ה' אלהיכם", וידוע שהדברים המיוחדים לרצון הלב ולכחת הנפש כמו היראה והאהבה והמדות טובות אי אפשר לקיימן כי אם על ידי השגת השכל ושקידת ההתבוננות ועד שיכיר את דברי השכל והתבונה שכן הוא האמת הברור ואז יכנסו בלבו. כי ידוע שאין הלב מקבל אלא הדבר שנתאמת אצלו…

והרי מבואר גודל הצווי על השמת הלב וההתבוננות, הכה כתיב ומלתם את ערלת לבבכם. וידוע שדבלי זה אי אפשר כי אם על ידי התבוננות והשתדלות רב עד שיוכנע מאוד לפני המקום..

@ יסוד העבודה, חלק ב, פרק ו. הרב אברהם וינברג מסלונים זצ"ל

הזמנה להגיב ולהאיר
אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותנו
על היהודי לחיות עם ההווה

… שעל היהודי לחיות עם ההווה. היינו, שאין הכוונה שיהיה בהוה ויחשוב על עתיד, אלא ימצא לגמרי בהוה, ברגע העכשיו. כי בכל עת שאין יהודי מחובר אל ההוה שלו, נמלט להרהר בעתיד כי בזה מרגיש יותר "כוחי ועוצם ידי". דהינו, שכיוון ואין לו עתה את מה המבוקש שהוא חפץ בו, …

מדברי רבותנו
אם רק נתלמד להרגישן… אז יגלה הודן והדרן

הכישרון היותר נכבד הוא החידור אל עומק עצמיותנו, וחידור זה, כל מה שידע כמה קלה היא עבודתו, כמה הוא פוגם את הרום האצילי בעמל ויגיעת נפש, כמה להקשיב הוא צריך את התביעה של עדן המנוחה הפנימית, כמידה זו יגדל התוכן הגאוני שביצירה, וזיקי קודש יתחילו את התנוצצותם על כל החיים …

מדברי רבותנו
ההתבודדות כמסע

והדרך הזאת היא האחרונה שבדרכים הנשגבות וגובלת עם השגת ההתגלות. וההתבודדות החיצונית כמוה כמסע, וההתבודדות הפנימית תחלתה מסע וסופה השגה, ומשלים כנגד כולם. @ מתוך ספר המספיק לעובדי ה', רבי אברהם בן רמב"ם הזמנה להגיב ולהאיר