נזירים, אדם רגיל שלא שמע אחרת, חווה תחושה נעימה, חווה תחושה בלתי נעימה וחווה תחושה שאינה-נעימה-ואינה-בלתי-נעימה. תלמיד אצילי ששמע אחרת חווה גם הוא תחושה נעימה, תחושה לא נעימה ותחושה שאינה-נעימה-ואינה-בלתי-נעימה. מה מבחין אפוא בין תלמיד אצילי ששמע אחרת, ובין אדם רגיל שלא שמע אחרת? מה ההבדל ביניהם? במה הם שונים?

נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת חווה תחושה בלתי נעימה, הוא מתייסר, מקונן, בוכה, מתאונן, מכה באגרופיו על חזהו ונעשה מבולבל. על כן הוא חווה שתי תחושות: גופנית ומנטלית. הדבר דומה לאדם שנורה על ידי חץ, ומיד אחר כך נפגע מחץ נוסף. הוא חווה תחושה בלתי נעימה, ואז הוא מתייסר, מקונן, בוכה, מתאונן, מכה באגרופיו על חזהו ונעשה מבולבל – חווה למעשה שתי תחושות: גופנית ומנטאלית.

…

נזירים, כאשר תלמיד אצילי ששמע אחרת חווה תחושה בלתי נעימה, הוא אינו מצטער, אינו מתייסר, אינו מקונן, אינו בוכה, אינו מתאונן, אינו מכה באגרופיו על חזהו ואינו נעשה מבולבל. הוא חווה רק תחושה אחת, גופנית ולא מנטלית. הדבר דומה לאדם שנורה על ידי חץ אחד ולא נפגע מחץ נוסף. אדם זה חווה רק תחושה של חץ אחד. לכן, כאשר תלמיד אצילי ששמע אחרת חווה תחושה בלתי נעימה, הוא אינו מצטער, אינו מתייסר, אינו מקונן, אינו בוכה, אינו מתאונן, אינו מכה באגרופיו על חזהו ואינו נעשה מבולבל. הוא חווה רק תחושה אחת, גופנית ולא מנטלית.

@ הדרשה על משל החץ. דברי הבודהה, תרגומים מתוך דברי הבודהה המוקדמים. תרגום קרן ארבל. הוצאת אוניברסיטת אביב.