אודות האמון

אנו לוקחים צעד אחורה מההתנייה שלנו, מהעבר שלנו, ממערכת האמונות שלנו, ואז צועדים קדימה כדי להתבונן, כדי לאפשר לאמת לדבר אלינו, כדי להיות נוכחים לכל מה שיתגלה באמצעות החוויה שלנו. כל זה דורש אומץ, והפן האמיץ הזה של האמון אינו חסר משמעות, בשום פנים ואופן. הטוהר והפשטות של האמון עוצמתיים מאד. האמון הוא שנמצא בתחילת האנרגיה שלנו, המוכנות שלנו להתבונן; והוא זה שתומך בהן. הוא זה שמאפשר לנו להסתכן, להיפתח לראות בעצמנו את האמת, במקום פשוט ללכת לפי המוסכמות, או להאמין בנוחות רק למה שאמרו לנו.

והתשובה של הבודהה היא, למעשה: תנסו. אל תאמינו לשום דבר רק מפני שאני אמרתי או מפני שישות נעלה אמרה. אל תאמינו בשום דבר רק מפני שלפי המסורת מתייחסים אליו כאל דבר נכון. אל תאמינו לשום דבר רק כי קראתם עליו. תאמינו שזה נכון רק מתוך ההתנסות שלכם. אם אתם מנסים ומוצאים שהמדיטציה המסויימת הזו, או התרגול הרוחני המסויים הזה, מובילים לצמצום התאווה והתשוקה בתודעתכם, אז אתם יכולים להאמין בהם. אם אתם מוצאים שהם מובילים לצמצום הכעס, השנאה והפחד בתודעתכם, אתם יכולים להאמין בהם. אם אתם מוצאים שהם מובילים לבהירות, כך שיש פחות תעתוע, פחות הרגשה של ניתוק וריחוק, אתם יכולים להאמין בהם. אתם מנסים. כך יודעים.

@ מתוך מאמר “אמון” מאת שרון זלצברג תרגם זאב בן אשר. פורסם באתר בודהיזם ישראל.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

התבוננות יהודית
מדיטציה לזהוי השתוקקות

ספרי המוסר מלאים בהדרכות ודרכי התמודדות עם הכוחות השונים המנווטים ומושכים את האדם, או בכינוי הפחות נעים: פיתויי היצר. ישנם ספרים המציעים לאדם לראות מולו את דמותו של רבו, יש המציעים לדמיין את ההשפעה של המעשה בעולמות העליונים ויש הקוראים לאדם לשקול שכר מצווה כנגד הפסדה. אלא שהמשותף לרוב השיטות הוא הניסיון להמודד …