אודות השעמום

אין הבטחה לאהבה, לאור ולחזיונות כלשהם – אין מלאכים, אין שדים. דבר אינו מתרחש: זה משעמם לחלוטין. לעיתים אתה חש מטופש. לעיתים קרובות שואלים: “האם מישהו צוחק עלי? האם באמת אגלה כאן משהו אמיתי?” אתה לא תגלה דבר.

פירוש המסע בדרך הוא שאתה מוותר על הכל, אין מקום לחיטוט. שב וחוש בנשימתך, היה עמה. אז אתה מתחיל להבין שחיתוך העורק לא התבצע ממש בהתחלת התרגול. החיתוך ממש מתרחש כשאתה מתחיל להשתעמם מהתרגול – שעמום אמיתי. “אני אמור לקבל משהו מהבודהיזם ומהמדיטציה. אני אמור להגיע לרמות הבנה שונות. לא הגעתי לכך. אני משועמם נורא”.

אפילו הצופה שלך אינו מזדהה עמך, הוא מתחיל ללגלג עליך. השעמום חשוב, מפני ששעמום הוא אנטי המלצות ותארים. המלצות ותארים הם מבדרים, מביאים לך תמיד משהו חדש, משהו חי, משהו פנטסטי, כל מיני פתרונות. כשאתה מבטל את רעיון ההמלצות והתארים, יש שעמום.

@ מתוך “עיקרי תורתו של צ’וגיאם טרונגפה”.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

התבוננות יהודית
מדיטציה לזהוי השתוקקות

ספרי המוסר מלאים בהדרכות ודרכי התמודדות עם הכוחות השונים המנווטים ומושכים את האדם, או בכינוי הפחות נעים: פיתויי היצר. ישנם ספרים המציעים לאדם לראות מולו את דמותו של רבו, יש המציעים לדמיין את ההשפעה של המעשה בעולמות העליונים ויש הקוראים לאדם לשקול שכר מצווה כנגד הפסדה. אלא שהמשותף לרוב השיטות הוא הניסיון להמודד …