אם, מאלונקיפוטה, יאמר מישהו: לא אחיה את חיי התרגול הרוחני תחת הדרכתו של המבורך כל עוד המבורך לא יצהיר בפני: ‘ העולם נצחי….’, גם אז מאלונקיפוטה, הטטהאגטה לא יצהיר זאת, ואותו אדם ימות בינתיים.

מאלונקיפוטה, דומה הדבר לאדם שנפגע מחץ המרוח בשכבה עבה של רעל, האומר לחבריו… שדאגו להביא רופה כדי שיוציא את החץ: אינני מתיר לכם להוציא את החץ הזה, עד אשר אדע אם האדם שפגע בי הוא מהלוחמים או מהברהמינים, מהאיכרים או מהמשרתים, עד אשר אדע מה שמו ומה שם שבטו, עד אשר אדע אם הוא גבוה, נמוך או בעל גובה בינוני, עד אשר אדע…. מאלונקיפוטה, איש זה ימות בטרם יידע זאת.

@ משל החץ מתוך דברי הבודהה, תרגומים מתוך דברי הבודהה המוקדמים. תרגום קרן ארבל. הוצאת אוניברסיטת אביב.