אך כשנזהה ארעיות כארעיות, נוכל גם להבחין מהי תגובתינו לארעיות. זה נקרא קשב, מודעות, סקרנות, חקרנות, תשומת לב. לא משנה איך נקרא לזה, זה תרגול מועיל ביותר, התרגול של להכיר את עצמנו עד הסוף.

כשסבל עולה בחיינו, נוכל לזהות אותו כסבל. כשאנחנו חולים, כשאנחנו מזדקנים, כשאנחנו גוססים – כשאנחנו רואים כל אחד מהדברים האלה בחיינו, נוכל לזהות סבל כסבל. אחר כך נוכל להסתקרן, להבחין ולהיות קשובים לתגובות שלנו אליו. שוב, בדרך כלל אנחנו כועסים ומרגישים מרומים, משום מה, או שאנחנו תופסים מרחק, אבל תגובתנו בכל מקרה תבוא בכורח ההרגל. לעומת זאת נוכל לראות את הדחף הבא שעולה, ואת רצף התגובות שנבנות עליו. רצף התגובות כשלעצמו אינו טוב או רע, הוא רק משהו שקורה כתגובה לעונג ולכאב שבקיומנו. נוכל פשוט לראות זאת, בלי כל שיפוט או כוונה לשפר את דרכנו.

@ מתוך הספר “כשהדברים מתפרקים”, פמה צ’ודרון. הוצאת פראג.