במקום לגשת אל החומות והמחסומים עם פטיש, אנחנו מקדישים להם תשומת לב. מתקרבים אליהם בעדינות ובכנות. נוגעים בהם ומריחים אותם ולומדים להכירם היטב. אנחנו מתחילים תהליך של הכרה בסלידות שלנו ובהשתוקקויות שלנו. אנחנו מתחילים להתוודע אל האסטרטגיות ואל האמונות שבהם אנחנו משתמשים כדי לבנות את החומות. אילו סיפורים אנחנו מספרים לעצמנו? מה מעורר בנו סלידה ומה מושך אותנו? אנחנו מתחילים להסתקרן. בלי לתייג את מה שאנחנו רואים כנכון או לא נכון, אנחנו פשוט מתבוננים באובייקטיביות ככל האפשר. אנחנו יכולים לצפות בעצמנו בהומור, בלי להיות רציניים מוסרניים או מתוחים מידי בשל החקירה הזאת. שנה אחר שנה, אנו מתאמנים להישאר פתוחים ולקבל את כל מה שעולה. לאט לאט מאוד, נראה שהסדקים בחומות מתחילים להתרחב, וכבמעשה קסם, הבודהיצ’יטה יכולה לזרום בחופשיות.

@ מתוך “המקומות שמפחידים אותך”, מדריך לאומץ בזמנים קשים. מאת פמה צ’ודרון. הוצאת פראג.