במרחק בין הנבואה להארה, רב הדומה מהשונה. שניהם בנויים על חוויה צלולה של המציאות, בה ה”אני” אינו נוכח אלא מהווה מציאות צלולה שמאפשרת להוויה להשתקף ולהקרין דרכה.
אלא שבין הנבואה להארה ישנו הבדל תהומי, שבעוד ההארה רואה את המציאות, הנבואה שומעת אותה. ההארה מביטה במציאות הנוכחת ברגע זה, שהרי אין הראיה אלא תמונה קפואה של המציאות כפי שנתפסת במימד חסר זמן. בניגוד לראיה, השמיעה מבוססת על שינוי של גלים לאורך הזמן, כלומר אין שמיעה ללא הזמן ואין שמיעה ללא שינויים בצליל הנשמע. כתוצאה מהבדל זה, בעוד הארה המביטה במציאות בראיה שכולה הרגע הזה, הנבואה שומעת את המגמות והתנועה של המציאות.
לכן אין זה פלא, שלמרות ששני דברים דומים אילו, הנבואה וההארה, חווים את המציאות כפי שהיא. שתיהן ממקמות את החווה מימדים שונים לחלוטין: ההארה ממצא עד תום את הרגע זה, לעומת הנבואה המביטה לעתיד.
אין תגובות