והרי מבואר גודל הצווי על השמת הלב וההתבוננות

וכבר נצטיונו על ענין ההתבוננות:

א. “והיו הדברים האלה על לבבכם”: שזהו ענין ההתבוננות ואגדת מוסר וחכמה שהוא הערת השכל.

ב. “ושמתם את דברי אלה על לבבכם”: שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שזהו מה שנצטוה על ההתבוננות היטב עד שיכנסו הדברים חקוק על לבו ועל נפשו.

ג. …”ועתה ישראל מה ה’ אלוהך שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ אלוהך ולאהבה את ה’ אלהיכם”, וידוע שהדברים המיוחדים לרצון הלב ולכחת הנפש כמו היראה והאהבה והמדות טובות אי אפשר לקיימן כי אם על ידי השגת השכל ושקידת ההתבוננות ועד שיכיר את דברי השכל והתבונה שכן הוא האמת הברור ואז יכנסו בלבו. כי ידוע שאין הלב מקבל אלא הדבר שנתאמת אצלו…

והרי מבואר גודל הצווי על השמת הלב וההתבוננות, הכה כתיב ומלתם את ערלת לבבכם. וידוע שדבלי זה אי אפשר כי אם על ידי התבוננות והשתדלות רב עד שיוכנע מאוד לפני המקום..

@ יסוד העבודה, חלק ב, פרק ו. הרב אברהם וינברג מסלונים זצ”ל

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותנו
המלעיטים את הנפש בנייר

הנביאים ובני הנביאים התבודדו בהרים ובגבעות, מסביב למראה פני שדות וטהר שמים, רוח צח חרישית נושבת, מחיה הנפש ומשיב הרוח במראה קודש, מרנין ומעלה, להקשיב לשמוע אמר דבר קודש י׳. למחסה ממטר ומקור ליל התכנסו במערות. ספרים רבים לא היו אתם, הרי לא היו זקוקים לאוצרות ספרים, כמו ספרי הש״ס …

מדברי רבותנו
הפארדוקס המייאש בדיכוטומיה הנוראה

החוויה הקוסמית היא אנטיתיטית ומגרה. היא מתמצה בדיכוטומיה נוראה. לפיכך, כדי שאיש האמונה יגאל את עצמו מבדידותו ומצערו חייב הוא לפגוש את האלוהים במישור אישי ובחס של ברית, למען יהיה קרוב לו ויהיה בן חורין בנוכחותו.

מדברי רבותנו
לעשות דברים בכוונה

בעבודה בדברי הרשות עצמם ישנן שתי דרגות: (א) “כל מעשיך יהיו לשם שמים”: ש”כל מעשיך” (כמו אכילה, שתייה, שינה, משא ומתן) עושה לשם שמים, עם כוונה שיביא אחר-כך לעבודת ה’. (ב) “בכל דרכיך דעהו”: שבכל הדרכים של האדם (“דרכיך”) נעשה “דעהו”, לא לשם “דעהו”, אלא בהם עצמם “דעהו”, שבדרכים שהאדם …