הגוף נקרא עיר קטנה וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו שהאלהית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו וכל האברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי…

אם כשתיארנו את שיטת ההתבוננות על פי רב חיים מוולזין כטלטול העולמות, בגלל מיקוד התודעה באדם כמשפיע כוח על העולמות: הוא הנותן להם כוח והוא המחליש אותם. הרי שרבי שניאור זלמן מלאדי, “האדמו”ר הזקן” של חסידות חב”ד, העמיד את תודעת האדם כשדה קרב שנמצא בכל רגע ורגע בדיוק בנקודה המכריעה. לכן גם שיטת המדיטציה היהודית הנגזרת מתפיסה זו אמורה להעמיד את האדם בכוננות ודריכות תמידית, בכך שכל רגע הוא המכריע. לא די בכך שבכל רגע עליו לוודא שאינו עושה דבר אסור, אלא הוא אמור להיות במודעות תמידית שמתעלת גם את המיותר.

דלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות… נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא… ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש…

האדמור הזקן מצייר לנו עולם בו כל דבר הינו בעל חיות ונמצא ביניקה תמידית, יש דברים היונקים כוח מהצד החיובי של המציאות – מהקדושה. ויש דברים שיונקים כוח מהצד האחר, שכביכול מנותק מהקדושה. מתאר בעל התניא כל אחד מהרבדים של המציאות כלבוש שעוטף את המציאות, ומי שעוסק בצד הקדוש של העולם, הוא כביכול אוחז בבגדי המלך ומחבק את מקור הקדושה בעצמו, ולהפך.

וכל המצות שעושה הכל ע”י אותו הלבוש כו’ ואפי’ השפע שנותנים לו מן השמים הכל ע”י לבוש זה… שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש אחד בין שהוא לבוש כמה לבושים מאחר שגוף המלך בתוכם….

אלא שבין אותם כוחות של קדושה ובין אותם כוחות של טומאה נמצאים המעשים אותם כולנו עושים סתם ללא מודעות. מעשים שכשעשינו אותם לא ציירנו לעצמנו אותם כאמצעי “לחבק את המלך”, כך שהם לא יכולים להיכלל בצד הקדושה. והם גם לא מעשים אסורים שצריך לשייך אותם לצד השני. אותם מעשים יונקים, או מקושרים ל”קליפת נוגה”, והם ממתינים עד לרגע בו האדם יתעל אותם לאחד הצדדים. אם ינצל את אותו המעשה הסתמי לצורך טוב, הרי שמשך את קליפת הנוגה לקדושה.

וסטרא אחרא שהיא קליפה רביעית הנקראת קליפת נוגה… פעמים שהיא נכללת בשלש קליפות הטמאות… ופעמים שהיא נכללת ועולה בבחי’ ומדרגת הקדושה…

לאור זאת תפקיד המדיטציה היהודית לפי בעל התניא הוא כפול: מצד אחד לחזק את המתח בראיית המציאות, ואת ההבנה שכל מעשה, בכל רגע ורגע הוא המכריע אם האדם הוא בצד הנכון. בכך לתת לאדם את העוצמות הדרושות כדי להתמודד בכל רגע ורגע מול הקרב המתחולל בתוכו ולגייס את הכוחות כדי להתגבר לא רק על הרצון לעשות מעשה שאינו ראוי, אלא גם שלא לעשות אף לא מעשה אחד ללא מודעות של קדושה. כדי לעמוד בתאגר זה מציע רבי שניאור זלמן מלאדי את שיטת המדיטציה הראשונה שמטרתה לעורר את האהבה והיראה:

דבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם אשר יש לו מוח בקדקדו כי מוחו ברשותו ויכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ וכשיתבונן בו בגדולת א”ס ב”ה ממילא יוליד במוחו על כל פנים האהבה לה’ לדבקה בו… כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה. וכן שמחת לבב בתפארת ה’ והדר גאונו כאשר עיני החכם אשר בראשו במוח חכמתו ובינתו מסתכלים ביקרא דמלכא ותפארת גדולתו עד אין חקר ואין סוף ותכלית

ומצד שני, תפקיד נוסף של המדיטציה היהודית הוא לשנות ולתקן את העבר, בכך שהאדם מעלה את קליפת הנוגה לעבר הקדושה, כלומר למצוא דרכים לקדש ולרומם גם את אותם המעשים שנעשו בחוסר מודעות, ולמצוא בהם את הקודש. הדוגמה שהתניא מביא היא למשל למצוא בארוחה דשנה את היכולת להודות על השפע והטוב, או לנצל שינה או דבר חול כדי לאסוף יותר כוחות להמשך החיים. דוגמה רלוונטית אלינו היא הצורך של האדם לחבק ולהעריך גם תכונות שרכש לעצמו בתקופה בה לא היה מחובר למקור הטוב, למשל אנשים שעברו דרך לא פשוטה ומחפשים מה לעשות אם הכישורים וההרגלים שרכשו בתקופה ההיא.

האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה’ ולתורתו… או בשביל כדי לקיים מצות ענג שבת וי”ט אזי נתברר חיות הבשר והיין שהיה נשפע מקליפת נוגה ועולה לה’ כעולה וכקרבן

בכך מביא לנו בעל התניא שתי טכניקות מדיטטיביות, האחד מיועדת לשינוי כולל של התודעה של האדם וגיוס כוחות כדי להיות בעירנות וכוננות תמידית לכל מעשה שהאדם עושה בחיים. וטכניקה שניה מיועדת לשינוי העבר ולתיקון ארועים ספציפיים, כדי לאפשר לאדם לשנות את העבר ולבסס אישיות שלמה בה כל הכוחות שבאדם מובילים אותו ומחזקים בו את המגמה העליונה.

והדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב”ה ואינו מסיח דעתו. כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א”ס ב”ה הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא…

ובהקדם נשתדל להסביר כיצד מציע בעל התניא לבצע את מלאכת ההתבוננות ולעגן את היראה והאהבה.