אם רק נתלמד להרגישן… אז יגלה הודן והדרן

הכישרון היותר נכבד הוא החידור אל עומק עצמיותנו, וחידור זה, כל מה שידע כמה קלה היא עבודתו, כמה הוא פוגם את הרום האצילי בעמל ויגיעת נפש, כמה להקשיב הוא צריך את התביעה של עדן המנוחה הפנימית, כמידה זו יגדל התוכן הגאוני שביצירה, וזיקי קודש יתחילו את התנוצצותם על כל החיים והסתעפותם הרוחנית.

בכל רגע, דקה מן הדקה, הננו יוצרים, מדעתנו ושלא מדעתנו, המון יצירות לאין תכלית, שאם רק נתלמד להרגישן, להביאן אל התחום של הכרתנו המובלטת, להתרגל להכניסן בתוך מסגרת של ביטויים נאותים להן, אז יגלה הודן והדרן, ופועלן יראה על פני החיים כולם. והאמתיות הנצחיות יפכו ממעין חיים, ממקור הנשמה שאינה יודעת שווא ודבר כזב, מאבוקת האמת גזורה היא, וכל מה שיזרום מאורה רק אמת וצדק לעד הוא.

הרב אברהם הכהן קוק, אורות הקודש א, קעא

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותנו
המלעיטים את הנפש בנייר

הנביאים ובני הנביאים התבודדו בהרים ובגבעות, מסביב למראה פני שדות וטהר שמים, רוח צח חרישית נושבת, מחיה הנפש ומשיב הרוח במראה קודש, מרנין ומעלה, להקשיב לשמוע אמר דבר קודש י׳. למחסה ממטר ומקור ליל התכנסו במערות. ספרים רבים לא היו אתם, הרי לא היו זקוקים לאוצרות ספרים, כמו ספרי הש״ס …

מדברי רבותנו
הפארדוקס המייאש בדיכוטומיה הנוראה

החוויה הקוסמית היא אנטיתיטית ומגרה. היא מתמצה בדיכוטומיה נוראה. לפיכך, כדי שאיש האמונה יגאל את עצמו מבדידותו ומצערו חייב הוא לפגוש את האלוהים במישור אישי ובחס של ברית, למען יהיה קרוב לו ויהיה בן חורין בנוכחותו.

מדברי רבותנו
לעשות דברים בכוונה

בעבודה בדברי הרשות עצמם ישנן שתי דרגות: (א) “כל מעשיך יהיו לשם שמים”: ש”כל מעשיך” (כמו אכילה, שתייה, שינה, משא ומתן) עושה לשם שמים, עם כוונה שיביא אחר-כך לעבודת ה’. (ב) “בכל דרכיך דעהו”: שבכל הדרכים של האדם (“דרכיך”) נעשה “דעהו”, לא לשם “דעהו”, אלא בהם עצמם “דעהו”, שבדרכים שהאדם …