אמנם זה לא פסוק ולא מדיטציה, אבל אציג התבוננות עקרונית ומהותית לעיצוב תודעה. גם אם היא נובעת משיר מודרני:

פעמים שבא האדם לעולם ומביע טענה או דרישה מחוצפת. רק שאין זו חוצפה שלילית, אלא קריאה אמיצה המחדשת ראיה בהירה במציאות. למשל חוני המעגל שהעז לדרוש מאלוהיו, עד שנאמר בפירוש ש”אלמלא חוני אתה”. פניה מחוצפת לא פחות, שבכל פעם מדהימה אותי מחדש, נשמעה בשירו של שולי רנד “אייכה?”. הרי הקריאה “אייכה” היתה פניה של האלוהים אל האדם, אחרי שזה חטא וירד ממעמדו:

וַיִּקְרָא ה’ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה

כלומר היה זה האלוהים הבא בטענות כלפי האדם, דורש ממנו תשובה כיצד נוצר מצב בו שבמקום שהאדם יחפש וידרוש את האלוהים, התחיל האדם להסתתר מהאל. לא רק שקריאה זו שמשמיע האלוהים הינה באה כטענות כלפי האדם, אלא מבהיר המדרש שבקריאה זו יש נימה של קינה ובכי.

…וקוננתי עליו איכה, שנאמר ‘ויאמר לו איכה’, איכה כתיב

ועל זה הרחיבו הדרשנים שאמירה נוקבת זו לא היתה קריאה חד פעמית, אלא היא עודנה מהדהדת ללא הפסקה בעולם ופונה לכל אדם באשר הוא: שואלת אותו ודורשת ממנו לתת מענה: אייכ? איפה אתה? מה מקומך בעולם? כיצד התרחקת מאותו מקום בו אתה יכול וראוי להיות?

כשהיה אדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי חבוש בבית האסורים, שאל אותו שר הז’נדרמים: ישנו פסוק המוכר לכל ” וַיִּקְרָא ה’ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה”. וכי לא ידע הקדוש ברוך הוא איה הוא האדם?

ענה אדמו”ר: לכל אדם נקצבו ימים ושנים, וראוי שיעשה בהם הטוב, ובכל זמן קורא הקדוש ברוך הוא לכל אדם ואומר לו: איכה? איה אתה בעולם, מה עשית בשנותיך, האם היטבת למישהו?

לכן לא ברורה החוצפה של שולי רנד כשהוא הופך את הקריאה על פיה, ומפנה את השאלה לאלוהים עצמו, שואל את האלוהים “איכ?”. וכי שולי לא הבין שהאלוהים ממתין לאדם שישוב? וכי לא שם לב שהוא בעצמו זה שאינו מסוגל לראות את האלוהות הפועמת בכל נקודה במציאות?

כשסודות מהעבר פקדו עלי לעצור
אבל אני מוסיף בחושך לחתור
ושואל ומבקש, אייכה?!

וזה הפלא הגדול והאומץ בשירו של שולי רנד, ההבנה שלו שאין כל הבדל בין חוסר היכולת של האדם למצוא את האלוהות, לבין הוסר הנאמנות של האדם כלפי עצמו. ככול שהאדם חשוך ומסוגר יותר בפני המציאות, כך הוא חש את עצמו יותר מנותק ומרוחק כך הוא מתקשה למצוא בקרבו את ה”איכ”, את ה”בכל דרכך דעהו”.

ככול שהקריאה האלוהית מהדהדת בעוצמה חזקה יותר כלפי האדם “איכ?”, כך האדם אמור לחוש בתוכו את אותה השאלה “איכ?”, איפה האלוהות איפה אני.

חנון ורחום הן לפניך גלוי
כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי
נלחם בעצבות בייאוש המכרסם כתולעת
השמחה נסתלקה ממני וגם הדעת

ניתן היה גם לדבר על המודל המתמטי, בו כשהאדם מתרחק מהאינסוף, הרי שהוא יוצר פער שקיים רק מכיוון אחד. האדם מתרחק מהאינסוף, אבל כלפי האינסוף המרחק נותר בדיוק כשהיה. אבל זה נושא להתבוננות בפני עצמה.