לחיות עם ההווה

… שעל היהודי לחיות עם ההווה. היינו, שאין הכוונה שיהיה בהוה ויחשוב על עתיד, אלא ימצא לגמרי בהוה, ברגע העכשיו. כי בכל עת שאין יהודי מחובר אל ההוה שלו, נמלט להרהר בעתיד כי בזה מרגיש יותר “כוחי ועוצם ידי”. דהינו, שכיוון ואין לו עתה את מה המבוקש שהוא חפץ בו, תוקע במחשבתו על זמן אחר שאזי יהא בידו את מה שאין לו עתה. בזה מנתק עצמו ממציאות ההוה, תחת זאת שיהא בה בכל כולו ויאמין ויעשה את הנדרש ממנו.

מתוך “יחוד ההתבודדות”, רבי אברהם צבי קלוגער.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותנו
המלעיטים את הנפש בנייר

הנביאים ובני הנביאים התבודדו בהרים ובגבעות, מסביב למראה פני שדות וטהר שמים, רוח צח חרישית נושבת, מחיה הנפש ומשיב הרוח במראה קודש, מרנין ומעלה, להקשיב לשמוע אמר דבר קודש י׳. למחסה ממטר ומקור ליל התכנסו במערות. ספרים רבים לא היו אתם, הרי לא היו זקוקים לאוצרות ספרים, כמו ספרי הש״ס …

מדברי רבותנו
הפארדוקס המייאש בדיכוטומיה הנוראה

החוויה הקוסמית היא אנטיתיטית ומגרה. היא מתמצה בדיכוטומיה נוראה. לפיכך, כדי שאיש האמונה יגאל את עצמו מבדידותו ומצערו חייב הוא לפגוש את האלוהים במישור אישי ובחס של ברית, למען יהיה קרוב לו ויהיה בן חורין בנוכחותו.

מדברי רבותנו
לעשות דברים בכוונה

בעבודה בדברי הרשות עצמם ישנן שתי דרגות: (א) “כל מעשיך יהיו לשם שמים”: ש”כל מעשיך” (כמו אכילה, שתייה, שינה, משא ומתן) עושה לשם שמים, עם כוונה שיביא אחר-כך לעבודת ה’. (ב) “בכל דרכיך דעהו”: שבכל הדרכים של האדם (“דרכיך”) נעשה “דעהו”, לא לשם “דעהו”, אלא בהם עצמם “דעהו”, שבדרכים שהאדם …