להמס את ההתנגדות חיים

הדרך להמס את ההתנגדות לחיים היא לפגוש אותם פנים-אל-פנים.

כשאנחנו מתרעמים כי החדר חם מידי, נוכל לפגוש את החום ולהרגיש את הלהט ואת הכבדות שלו. כשאנחנו מתרעמים כי החדר קר מדי, נוכל לפגוש את הקור ולהרגיש את הקיפאון ואת הצביטה שלו. כשאנחנו רוצים להתלונן על הגשם, נוכל להרגיש במקום זה את הרטיבות וריחה המיוחד. כשאנחנו דואגים מפני שהרוח מרעידה את החלונות, נוכל לפגוש ברוח ולשמוע את הצליל שלה.

חיסול הציפיות לתרופה הוא מתנה, שנוכל לתת לעצמנו. אין תרופה נגד חום וקור. הם יימשכו לנצח. אחרי שנמות, הגאות והשפל עדיין יוסיפו להתקיים. כמו גאות הים, כמו יום ולילה – זה טבע הדברים. להיות מסוגל להעריך, להיות מסוגל להביט מקרוב, להיות מסוגל לפתוח את הראש – זאת מהות המייטרי.

@ מתוך: כשהדברים מתפרקים, פמה צ’ודרון. הוצאת פראג.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

מדברי רבותם
להניח להילד הפנימי

נתקלתי בתובנה שמופיעה בתהילים: הגישה של הבודהה להתמודדות עם הבעיות בתודעה היא לאו דווקא לחזור אחורה למה שעשיתם כשהייתם ילדים, כפי שעושים בפסיכותרפיה. הוא יותר מתמקד בהתבוננות בהרגלים שלכם *ברגע זה*, כשהם חוזרים ומופיעים שוב ושוב ושוב. אין צורך שתשאלו “מה שקרה כשהייתי ילד, מדוע זה קרה?”. עליכם רק להתבונן …