ולמרות ש”אין המקרא יוצא מידי פשוטו”, פרשת השבוע, פרשת עקב הופיעו הפסוקים…

כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם… לֹא תִירָא, מֵהֶם… מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה

כל אחד מאיתנו חווה מצב בו הוא מתבונן אל תוכו, ונבהל לראות את הפערים בינו לבין המקום אליו הוא שואף. בפעמים אילו הוא עלול להרגיש חולשה ולחשוב בקרבו: “רבים החסרונות האילו ממני, איכה אצליח להורישם?”. כאן בא המקום להתבונן בפסוקים אלו ומרמזים שאין סיבה לחשוש, שכן כל עוד האדם אוחז במגמה הנכונה ומתרגל בנחישות ובהתמדה, מובטח הוא שיצליח לבצע את השינוי הדרוש ולשרש את התכונות מקרבו.

אלא שאסור לו לאדם לצפות שיצליח “לקפוץ למים” או לעשות שינוי דרסטי בבת אחת, כי אז “תרבה עליך חיית השדה”. כלומר אדם שמנסה לזעזע את המערכות, ולבצע שינוי מהפכני, עלול לגלות שהוא רק ערער את עצמו, ונתן לדחפים שלא מבוררים שבו מרחב התבססות.

“מעט מעט”, זו ההנחיה לעבודת הנפש. נשימה אחר נשימה, מודעות להרגל אחד בכל פעם ובעיקר בלי כעס או ציפיה למהפיכה. שיטות מדיטציה בכלל ושיטות מדיטציה יהודיות רבות נועדו להתבוננות פנימית ולביצוע שינוי איטי אבל יציב: מצד אחד הרצון להורישם ומצד שני עבודה פנימית רגוע ושיטתית.