יום הדין אינו מיוחד ליום כיפור, שכן אנו דנים בכל רגע ורגע. אנחנו שופטים אנשים בכל פעם שנפגשים, שופטים סיטואציות בכל רגע ורגע ובעיקר שופטים את עצמנו ללא הפסקה. אלא שהקריטריונים של אותו המשפט די מפוקפקים. הסטנדרטים לפיהם אנו שופטים במהלך כל השנה הם תוצר הבלילה של התודעה. תוצר של מצב הרוח, נורמות חברתיות, ציפיות, רצונות, דעות קדומות, התניות חברתיות ועוד ועוד. כל אותה העיסה הלא מבוררת מרשה לעצמה לדון כל דבר שנמצא מולנו כאילו האמת בידה.

אל מול זה נמצא יום אחד בשנה בו אנו אמורים להתנתק מאותם סטנדרטים אנושיים, ולהתאפס אל מול קני המידה האלוהי. יום כיפור הוא יום בו אין אכילה או שתיה, אין מעשה ובעצם אין קיום אנושי רגיל. אמורה להיות רק תודעה אלוהית שמאפשרת לראות את המציאות לפי הרצון האלוהי.

פעם בשנה אנו אמורים להתנקות משתף התודעה ולבחון את עצמנו לאור האמת המוחלטת. פעם אחת בשנה אנו אמורים להעלות ולראות את המציאות כפי שהיא באמת, ללא מסך השיפוטיות האנושי.

וזו עבודת יום הכיפור, או המדיטציה היהודית אותה אני מתכוון לפעול ביום הכיפורים הקרוב.