מקובל לחשוב על הדמיון ככלי לעבודת ה׳. אבל פרשת מטות באה להתמודד עם הסכנה שבדמיון, ואת תפקידו של השכל להביט ברגע הזה, ולבדוק האם יש מקומות שהם צריך באופן זמני להגן על עצמנו מהשתוקקות ודמיון משובש.

לפעמים פרשת השבוע מגלגלת לאדם הזדמנות לעסוק בנושא אותו רצה להציג כבר זמן רב: מדיטצית “כל עצמותי תאמרנה”. אז פרשת כי תצא נתקלתי בדברים אלו בנועם אלימלך: צריך האדם לתקן כל אבר ואבר עד אשר יבין בשכלו בעצמו שהוא מחסר בעבודתו וכל מעשיו אינם מתוקנים על מכונם במשפט זה שהובא …

בדור האחרון צמחו שפע מקובלים ומחלקי קבלות, ופעמים שקשה להבדיל בניהם. קושי זה אינו חדש, וכבר בתורה ניסו להדריך איך להבדיל בין נביאים להוזים. אז בין ההנחיות השונות, אחד הדרכים היא לבדוק האם הטוען לקבלה, או לנבואה, כועס. שכבר אמרו רבותנו שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ההסבר הראשוני לכך …

…אמרו חכמים, שעל האדם להתלמד מן טבע הצבי… וטבע הצבי הוא, בעת שהציד רודף אחריו להשיגו, בורח הוא ממנו אל היער, ורץ בתוכו להמלט על נפשו, ולפי שיודע שענפי האילנות מפריעים אותו על דרכו, כי יסתבך בהם בקרניו המפוצלות, לכן מייד כשנכנס אל היער, שובר מקודם את קרניו באילן, ואחר …