החיים אינם יכולים לפגוע בנו

קורה לפעמים שמשהו פוגע בנו. במילים אחרות, אנחנו מרגישים קורבן. זוהי התפיסה האנושית הרגילה של החיים. זה מוטבע בנו, כמעט מלידה. אלא שרק העצמי שמרוכז בעצמו, העצמי אשר נצמד לגוף ולתודעה, יכול להיפגע. השיפוטיות שקובעת שדברים אמורים להיות אחרת מכפי שהם מייצרת את האומללות. איננו רואה מעבר להם, איננו מבחינים שיצרתנו את האומללות במו ידינו.

התרגול עוזר לטפל במשברים, להתמודד עימם צעד אחר צעד. כל עוד אנו שקועים בפגיעה שלנו, נהיה אפופי יגון ולא נועיל. לעומת זאת אם איננו מתעטפים במלודרמת וכאב, נוכל לתפקד גם במצבי משבר.

השינוי האיטי והקשה שבא בעקבות התרגול מעניק בסיס לחיים, מבדיל בין הפגיעה עצמה לדרמה של האני המרוכז בעצמו שמייצרת את האומללות. כך אנו נוכחים יותר ויותר כי הארועים בחיים פוגעים בנו פחות ומתחילים להשתחרר מהצמדות למחשבות שאנחנו חושבים אותן בטעות כאני שלנו.

———————-

סיכום מאמר “האם משהו יכול לפגוע בנו” מאת שרלוט ג’וקו בק תרגם זאב בן אשר. פורסם באתר בודהיזם ישראל בכתובת הזו.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מדברי רבותם
שעבוד לחרות

מתוך דברים שאמר תומר פרסיקו בערב ההשקה לספרו ״אדם בצלם אלוהים״, שם הציג עד כמה אנחנו מוגבלים בתפיסת החרות המודרנית שבגללה אנחנו מצמצמים את עולמנו ל״האני״ קטן ואנוכי. ועד כמה זה נוגד את ההבנה הבודהיסטית והיהודית גם יחד.

מדברי רבותם
יש סוג של הקשבה שיכולה להקל על סבלו של האחר

״אין לוטוס שצומח מהבוץ״. ראיון עם טיק ניאט האן על קשיבות, הקשבה עמוקה, חמלה, נוכחות ובעיקר אנושיות מפעימה.

מדברי רבותם
להניח להילד הפנימי

נתקלתי בתובנה שמופיעה בתהילים: הגישה של הבודהה להתמודדות עם הבעיות בתודעה היא לאו דווקא לחזור אחורה למה שעשיתם כשהייתם ילדים, כפי שעושים בפסיכותרפיה. הוא יותר מתמקד בהתבוננות בהרגלים שלכם *ברגע זה*, כשהם חוזרים ומופיעים שוב ושוב ושוב. אין צורך שתשאלו “מה שקרה כשהייתי ילד, מדוע זה קרה?”. עליכם רק להתבונן …